בית הדין לעבודה בירושלים מהווה כתובת חשובה עבור עובדים ומעסיקים המעוניינים לברר סכסוכי עבודה באזור הבירה. כיצד נקבעת הסמכות המקומית של בית דין זה? במאמר זה נסביר את הכללים המשפטיים הקובעים את סמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
סמכות מקומית מתייחסת למיקום הגיאוגרפי בו מוסמך בית הדין לדון בתיק מסוים. בהקשר של בית הדין לעבודה בירושלים, זו שאלה חשובה במיוחד עבור מי שעובד או מעסיק באזור.
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) מהווה את הבסיס החוקי לקביעת הסמכות המקומית. לפי תקנה זו:
"מקום השיפוט הוא – בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה."
כלומר, הסמכות המקומית נקבעת בעיקר על פי אחד משני קריטריונים מרכזיים:
פסיקה חשובה בבשא (ירושלים) 15029/04 – חברת בלו-ליין טורס בע"מ נגד נעים בן תמר מבהירה את ההבחנה בין המונחים:
במקרים בהם קשה לקבוע את הסמכות המקומית לפי הכללים הרגילים, החוק מספק פתרון. כפי שנקבע בסעש (נצרת) 66964-11-22 – צאלח עבדאללה מחיסן נגד שושנה אלון:
"תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין."
בית הדין לעבודה בירושלים, כמו בתי דין אחרים, מביא בחשבון מספר שיקולים מעשיים:
כאשר מגישים תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים, הקביעה אם אכן זהו המקום המתאים עוברת דרך מספר שלבים:
ירושלים, בהיותה עיר בירה המאכלסת משרדי ממשלה רבים ומוסדות ציבוריים, מציבה אתגרים מיוחדים בקביעת סמכות מקומית:
הכלל הבסיסי הוא שהסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים נקבעת לפי מקום העבודה או מקום ביצועה. במקרים של חוסר ודאות, ניתן להגיש לכל בית דין אזורי, עם אפשרות להעברה לפי שיקולי נוחות.
ההבחנה בין מקום העבודה (מרכז השליטה והפיקוח) לבין מקום ביצוע העבודה בפועל חשובה במיוחד. שיקולי נוחות ויעילות דיונית מהווים שיקול משני, אך חשוב, בקביעת הסמכות המקומית.
למידע נוסף או לייעוץ משפטי פרטני בנושא סמכות מקומית בבית הדין לעבודה בירושלים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה.
מומלץ להתעייץ עם עורך דין בענייני עבודה ירושלים מומחה בתחום.
בש"א (ירושלים) 15029/04- חברת בלו-ליין טורס בע"מ נגד נעים בן תמר
שמות השופטים: דיתה פרוזינין,צור
1. לפנינו בקשה למחיקת התביעה או להעברתה לבית-הדין המוסמך, בשל חוסר סמכות מקומית. המבקשת טוענת כי המשיב הועסק על ידי המבקשת, שמשרדה הרשום הינו בטבריה, ומקום העבודה המיועד של המשיב הינו בטבריה. על כן, הסמכות המקומית בתביעה זו נתונה בידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת. 2. בתצהירו פירט המשיב את מקום עבודתו כדלקמן: את חלקה הנכבד של העבודה קיבלתי וביצעתי בירושלים; הודעות על עבודה קיבלתי טלפונית לביתי בירושלים או בפקס למקום העבודה של אשתי, בירושלים. בפועל, הודעה על עבודה היתה הודעה על קבוצת תיירים אותה היה עלי לאסוף (בדרך כלל משדה התעופה), ופירוט המקומות אליהם עלי להסיע את אותה קבוצה. כך, כשקיבלתי הודעה על קבוצת תיירים, הייתי יוצא מביתי בירושלים, אוסף את אותה קבוצה, ומסיע אותה אל אתרי הארץ. למעט המקרים בהם דרשה העבודה עם אותה קבוצת תיירים לינה בעיר אחרת, לנתי בירושלים והאוטובוס היה עמי בירושלים. אציין כי רוב העבודה היתה בעיר ירושלים (עקב ביקורי התיירים בעיר ועקב מגוריי בעיר זו), וכך לנתי ברוב ימי העבודה בביתי בירושלים 3. וזו לשון סעיף תקנה 3 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992 (להלן – התקנות): מקום השיפוט (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה יש להבחין בין המונח "מקום העבודה" לבין המונח "המקום שבו בוצעה העבודה". "מקום העבודה" הוא מקום מרכז השליטה על ביצוע העבודה, מקום קבלת הוראות העבודה או כלי העבודה, והמקום שממנו מבוצע הפיקוח על העבודה. לעומת זאת, מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו מבוצעת העבודה בפועל. לעתים "מקום העבודה" ו"מקום ביצוע העבודה" חד הם, ולעתים יהיו לעובד מקומות אחדים שבהם מבוצעת עבודתו (י.
החלטה |
29/05/2004 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 1 |
עמודים – 3
סעש (נצרת) 66964-11-22- צאלח עבדאללה מחיסן נגד שושנה אלון
שמות השופטים: מירב ניר שלו
1. לפני בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בתביעה ל"מחוז ירושלים" התובע בתגובתו, התנגד לבקשה. 2. המדובר בתביעה כספית בסך כולל של 148,802 , שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לזכויות סוציאליות המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו כקצב במעדניה בניהול ובבעלותה של הנתבעת, מחודש 5/2018 ועד חודש 8/2022, ולזכויות המגיעות לו לטענתו, בשל סיומה. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה בין השאר כי היא ערכה לתובע חישוב מתוקן של זכויותיו כמפורט בכתב ההגנה, אולם התובע סירב לתשלום. 4. מעיון בכתב התביעה, בכתב ההגנה וכן בטענות הצדדים לבקשה – עולה כי התובע מתגורר בישוב גבע, בתחום הרשות הפלסטינית. כן אין מחלוקת כי המעדנייה שבה עבד התובע נמצאת בישוב גבעת זאב. שני הישובים נמצאים מחוץ לתחומי "הקו הירוק" ולמעשה אין מחלוקת בין הצדדים נוכח מקום מגוריו של התובע ומקום העבודה או ביצועה – כי לא מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"). משכך, מפנים הצדדים שניהם, להוראת תקנה 5, הקובעת כך: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין". 5. בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, היא מטעמי נוחות בעלי הדין ובהתאם לסיפא תקנה 5. לטענת הנתבעת, הן מגורי התובע והן המקום שבו בוצעה העבודה, שוכנים בסמיכות לירושלים. נטען כי הגשת התביעה במקום הרחוק מאזור השיפוט הטבעי אינו צודק בנסיבות העניין. נטען כי טלטול הצדדים לצפון הארץ מכביד שלא לצורך, נוכח מגורי התובע וכן מגורי הנתבעת שהיא לאחר לידה, אם לפעוט רך.
החלטה |
11/03/2023 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
סעש (חיפה) 1848-02-23- היתם טבאחי נגד אלון שלום סיידה
שמות השופטים: אימאן נסראלדין
לטענת הנתבע, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, בסמכות בית הדין להעביר את מקום הדיון בהתאם ל'פורום הנאות', המביא בחשבון את נוחות כלל הצדדים המעורבים, כמו גם העדים ובמקרה דנן – כל הצדדים והעדים, למעט בא כח התובע, מתגוררים בעיר ירושלים או בסמוך לה, לרבות התובע המתגורר בעיר חברון הסמוכה יותר באופן משמעותי לעיר ירושלים מאשר לעיר חיפה המרוחקת מביתו כ- 182 ק"מ, בעוד המרחק מבית התובע לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים עומד על 52 ק"ג בלבד (נספח ג' לתשובה). לדידי הנתבע, אף בפסיקה בתי הדין לעבודה מייחסים את תחום השיפוט של מעלה אדומים ואזור התעשייה הסמוך, מישור אדומים, לעיר ירושלים הסמוכה (נספח ד' לתשובה). על יסוד כל האמור, שב הנתבע וביקש להעביר את הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, תוך חיוב התובע בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. הכרעה 7. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן: "24. סמכות בית-דין אזורי (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ;" 8. תקנה 3 לתקנות קובעת כדלקמן: "3. מקום השיפוט (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; . . . (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
החלטה |
02/05/2023 |
בית דין אזורי לעבודה – חיפה
בר"ע 41211-05-14- ישראל שיינברג נגד כנפי משק תור בעמ
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,יוסף קרא,מעבידים אמנון גדעון
על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה" והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב". (ההדגשה במקור – ל. ג. ) 7 13. גם בעניין אנטון חורי הדגיש בית הדין הארצי כי ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה" לתובע הזכות לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה באומרו: "בדרך כלל "מקום העבודה" של עובד חופף את המקום שבו "בוצעה העבודה". אך יש ו"מקום העבודה" של עובד הוא באזור אחד ואילו עבודה מסוימת שלו מתבצעת באזור אחר. במקרה כזה יוכל העובד להגיש את תביעתו בבית הדין שבאחד משני האזורים שיבחר (ר' דב"ע נה/3-106 שלוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כח 237, 239, מול האות ו')" 14. בעניין שילוח טען העובד כי עבודתו חייבה הדרכה שוטפת ופגישות בכל רחבי הארץ וכי אחוז מסוים מעבודתו בוצע בירושלים. בית דין זה קבע כי מסכת העובדות הביאה למסקנה כי "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה היו זהים, וכן לא היה חולק כי את "עיקר עבודתו" ביצע העובד במשרדי החברה בתל אביב. משכך, קבע בית דין זה כי אין די בביצוע חלק מהעבודה בירושלים על מנת להקנות לבית הדין האזורי בירושלים סמכות. עוד נקבע כי מקום שבו בוצעה העבודה, צריך להיות מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה. 8 15. בעניין נובש (בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש – פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ, 13.12.2009 ), אחד המבקשים בבקשה הועסק במשך ארבע שנים בסניף החברה בבית שמש, באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בשנה החמישית והאחרונה לעבודתו הועבר לסניף במודיעין, הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
פסק דין |
29/06/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 85 |
עמודים – 9
בר"ע 36623-11-13- דב מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בעמ
שמות השופטים: רונית רוזנפלד,לאה גליקסמן,אביטל רימון קפלן,שלום חבשוש,מעבידים יצחק קאול
בבקשת רשות הערעור טוען המערער כי בית הדין המוסמך לדון בתובענה הוא בית הדין האזורי לעבודה בירושלים; המערער עבד בפועל כסוכן מכירות מטעם המשיבה באזור ירושלים והדרום; תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין) מעניקה סמכות לבית הדין האזורי לעבודה אשר באזור שיפוטו מצוי מקום עבודתו של העובד או לחלופין שבאזור שי פוטו בוצעה העבודה; "מקום ביצוע העבודה" פורש כמתייחס למקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; מאחר שכ-40 מהעסקאות (15 מתוך 37) שהוחתמו על ידי המערער נחתמו באזור ירושלים, די בכך כדי לקבוע כי חלק משמעותי ביותר מעבודתו בוצע באזור ירושלים; שגה בית הדין האזורי בהנמקתו כי עצם כך שהמערער הוגדר כסוכן מכירות באזור הדרום, מהווה שיקול לשלילת סמכות בית הדין האזורי בירושלים. זאת, מאחר שנדרשת בדיקה מהותית של "מקום העבודה" או "מקום ביצוע העבודה" של המערער בפועל; יש לפרש את המונח "אזור דרום הארץ" לפי הקשרו, והוא יכול לכלול ישובים רבים המצויים בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בירושלים. במקרה הנדון, תחום הפעילות של המערער כלל ישובים רבים השייכים לתחום שיפוט מחוז ירושלים, ולכן אין בהגדרה "סוכן מכירות באזור דרום הארץ" כדי לקבוע את מקום ביצוע העבודה בפועל או את מקום העבודה, אשר הם המבחנים הרלוונטיים לעניין קביעת בית הדין המוסמך; בפסק הדין בעניין שילוח נקבע כי לגבי עובד הנוסע בין תחומי שיפוט שונים המונח "מקום העבודה" יתפרש כנקודת המוצא ממנה יוצא העובד לבצע עבודתו. במקרה הנדון לשם ביצוע העבודה יצא המערער מדי יום מביתו שבירושלים, ולאחר יום העבודה שב לביתו שבירושלים; גם העובדה שמשרדי המשיבה שוכנים בירושלים צריכה להוביל למסקנה כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין האזורי בירושלים; ראיון הקבלה לעבודה, תקופת ההתלמדות וההכשרה במהלך החודשים אוגוסט 2010 עד ספטמבר 2010 וכן ישיבות בהן השתתף המערער אשר התקיימו לכל הפחות פעם בשבוע בוצעו אף הם במשרדי המשיבה בירושלים.
פסק דין |
03/02/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 51 |
עמודים – 6
1227/01 עע- המועצה המקומית גבעת זאב נגד מחמוד מוחמד אלי מחמוד ואח
שמות השופטים: סטיב אדלרנילי ארד,שמואל צור,שלמה גוברמן,הלל דודאי
מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל1969- (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 44 – 45 וכן דב"ע נד3-160/ ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (2), 404,398). 20. מעבר לשאלת הסמכות, כאשר מדובר בעובד תושב האזור שמקום העבודה שלו הוא באזור, יכולה להתעורר השאלה מהי ערכאת השיפוט הראויה לבירור התביעה.
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 19 |
עמודים – 24
ע"ע 300050/98- המועצה המקומית גבעת זאב ואח נגד מחמוד מוחמד אלי ואח
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,שמואל צור נציג עובדים שלמה גוברמן נציג מעבידים הלל דודאי
ואמנם הוקמו בתי משפט לעניינים מקומיים ובית משפט לערעורים (סעיף 125 לתקנון) וסמכותם לדון לפי הדין ותחיקת הבטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון ובכל עניין אחר שבתקנון ובנספחיו וכן בעבירות שנעברו בתחומי הישובים (סעיף 126). מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל-1969 (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 45 – 44 וכן דיון נד3– /160ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (404,398 ,(2).
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 44 |
עמודים – 24
בר"ע 17594-11-19- א.פ.י.ד. תעשיות 3000 בע"מ נגד אחמד עדוואן
שמות השופטים: אילן איטח,לאה גליקסמן,רועי פוליאק,גב חיה שחר,מעבידים דורון קמפלר
לפי האמור בתקנה זו, הסמכות המקומית קנויה לבית הדין "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". ברם, נוכח העובדה כי מקום העבודה של העובד או מקום ביצוע העבודה הם ביישוב ברקן, שאינו בתחום אחד מאזורי השיפוט, הרי שיש להידרש לתקנה 3(ב) שלשונה כדלקמן: 6 "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו. " 13. הנה כי כן, כאשר תקנה 3(א)(1) אינה ישימה, יש – בראש ובראשונה – להידרש לאמור בתקנה 3(ב), הקובעת כי כאשר מקום העבודה או מקום ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, וגם כאשר מרכז מפעלו של המעסיק הוא מחוץ לאזור השיפוט, הרי שהסמכות המקומית היא לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא אדם פרטי; ולבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מענו הרשום של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא תאגיד. ממילא, בשלב זה אמורה בחינת הסמכות המקומית להיעצר ולהיקבע על פי הוראות תקנה 3(ב) המפורשות, ואין להידרש לתקנה 5. על היחס שבין תקנה 3 ותקנה 5 עמד בית דין זה בבר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), שם נקבע כי "פניה לתקנה 5 אפשרית רק מקום שלתובענה אין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות.
פסק דין |
15/02/2020 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 8 |
עמודים – 8
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
זאת, היות שהפסיקה פירשה את המונח "מקום ביצוע העבודה" (להבדיל מהמילים "מקום העבודה" שברישא), כמקום בו בוצעה עיקר העבודה, ולכן העובדה שהעובדת עבדה ב-י' לתקופת ניסיון קצרה בת חודשים ספורים, אינה מקנה לבית הדין האזורי ירושלים את הסמכות המקומית לדון בתובענה. 3. לצורך שלמות התמונה יצוין, כי עובר להגשת הבקשה להעברת התובענה, הגישה פלונית לא פחות מ-5 בקשות למתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמה, בהן לא הזכירה במאומה את טענתה בדבר היעדר סמכותו המקומית של בית הדין, וכמו כן הגישה שתי בקשות לקביעת דיון בתובענה, בקשה לדחיית מועד ישיבת הפישור שנקבעה על ידי בית הדין, והודעה על הסכמה לעריכת ישיבת פישור באמצעות תוכנת ה-"זום". לא למותר לציין, כי גם בבקשות/הודעות אלה לא הזכירה פלונית את טענתה להיעדר סמכות מקומית של בית הדין. 4. בתגובה, העובדת הדגישה כי מקום מגוריה הוא בי' כבר מאז פברואר 2019 (כשנה לפני הגשת התובענה). על כן, מוקנית לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעתה, בהתאם לתקנה 3(א)(11) ולתקנה 3(ב) לתקנות, שלפיה הסמכות המקומית מוקנית, בין היתר, לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העובד. בנוסף, נטען כי את המילים "מקום העבודה" שברישא לתקנה 3(א)(1) לתקנות יש לפרש כמרכז מפעלו של המעסיק או בכתובת משרדו הרשום. ממילא, כיוון שמשרדה הרשום של פלונית הוא בירושלים הרי שלבית הדין האזורי יש סמכות מקומית לדון בתובענה. 3 כמו כן, העובדת טענה כי על פלונית חלים כללי הדין המנהלי במובנם הרחב ועל כן יש לראות בתובענה נגדה כתובענה המוגשת נגד המדינה, עליה, לשיטתה, לא חלים כללי הסמכות המקומית; הגשת הבקשה עומדת בניגוד להנחיית פרקליט המדינה מספר 16.1 בעניין הגבלות בניסוח כתב הגנה; אין מקום למחיקת ההליך אלא לכל היותר העברתו להידון בפני הערכאה המוסמכת; יש להעדיף את בירור התובענה לגופה על פני סילוקה מטעמים פרוצדוראליים.
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
בר"ע 38741-09-24- איציק שיווק והרכבה בע"מ נגד ' אשרף געברי
שמות השופטים: חני אופק גנדלר
משכך, בהתאם לתקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות או תקנות בית הדין לעבודה), הסמכות המקומית לדון בתובענה זו נתונה לכל בית דין אזורי. 5. המעסיקה בתשובתה לתגובה טענה, בין היתר, כי על פי הסיפא של תקנה 5 לתקנות יש לדון בתובענה בבית הדין האזורי הנוח לבעלי הדין. לטענתה, משמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הינם במחוז ירושלים, הרי שיש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי בירושלים. זאת, בעוד העובד לא הצביע על אף זיקה לבית הדין האזורי בבאר שבע. 6. ביום 13.9.24 , ניתנה החלטה שבה נדחתה בקשת המעסיקה, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה). כך, בין היתר, נאמר: "מטענות הצדדים עולה, כי מקום העבודה לרבות משרדה הרשום של הנתבעת כמו גם מקום ביצוע העבודה הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט. בשים לב לכך שגם התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית ומקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הם מחוץ לתחום השיפוט, הרי שלא מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. במצב דברים זה יש לפנות לתקנה 5 הקובעת: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי. " בנסיבות אלה ובהתאם ללשון התקנה כאמור, רשאי היה התובע להגיש תביעתו בכל בית דין אזורי ולפיכך בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מטעמי חוסר סמכות מקומית-נדחית. לא נעלמה מעיני בית הדין טענת הנתבעת, כי "מירב הזיקות" נתונות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שם גם מתגוררים עדי הנתבעת ובכלל זה חשב השכר, מנהל העבודה ומנהל כוח אדם; אולם, אין באמור כדי לאיין את העובדה, כי מקום ביצוע עבודת התובע, כמו גם מענה הרשום של הנתבעת הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט, כך שהתביעה בדין הוגשה בבית דין זה.
החלטה |
08/10/2024 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 8. מקום שיפוט במקרים אחרים
8. תביעה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, תוגש לבית המשפט בירושלים שבסמכותו העניינית לדון בה, ואולם רשאי בית המשפט בירושלים להורות אחרת אם סבר שבנסיבות העניין יהיה הדיון בבית משפט אחר מתאים יותר לבעלי הדין.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 8. מקום שיפוט במקרים אחרים
8. תביעה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, תוגש לבית המשפט בירושלים שבסמכותו העניינית לדון בה, ואולם רשאי בית המשפט בירושלים להורות אחרת אם סבר שבנסיבות העניין יהיה הדיון בבית משפט אחר מתאים יותר לבעלי הדין.
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 2. החלת תקנות סדרי הדין בערעור
2. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד-1963, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בתקנה 1, במקום כל מקום שבו נאמר "בסעיף 43 לחוק" קרי "בסעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות"; (2) בתקנה 3, במקום "המאשים" קרי "התובע – אם העובד הוא המערער או המבקש, או העובד – אם התובע הוא המערער"; (3) בתקנה 4, בפסקה (2), במקום "המשרד" קרי "הרשות המקומית" ופסקה (6) תיראה כמחוקה; (4) בתקנה 6, במקום "יימסר לפרקליט המדינה ולנציב השירות" קרי "יימסר למשיב"; (5) בתקנה 16, במקום "נציב השירות" קרי "ראש הרשות המקומית"; (6) בטופס ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פיטורים והחזרה לעבודה לפי תקנה 4 שבתוספת, המלים "האם ניתנה רשות לערער" – ייראו כמחוקות.
תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969
סעיף: 1א. מקום השיפוט
1א. מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 6. מקום שיפוט במקרים אחרים
6. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, תוגש לבית משפט בירושלים שבסמכותו הענינית לדון בה, אולם רשאי בית המשפט בירושלים להורות הוראה אחרת, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית משפט אחר נוח יותר לבעלי הדין.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 6. מקום שיפוט במקרים אחרים
6. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, תוגש לבית משפט בירושלים שבסמכותו הענינית לדון בה, אולם רשאי בית המשפט בירושלים להורות הוראה אחרת, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית משפט אחר נוח יותר לבעלי הדין.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 4. תובענה נגד המדינה
4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 5. מקום שיפוט במקרים אחרים
5. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
כל הזכויות שמורות ©
