כל הזכויות שמורות ©
דיני תעבורה בתל אביב: סקירה מקיפה והתמודדות משפטית
תל אביב, המרכז העירוני הפועם של ישראל, מציבה אתגרים ייחודיים בכל הנוגע לתנועה ולתחבורה. נפח התנועה הגבוה, ריבוי אמצעי התחבורה (רכבים פרטיים, אוטובוסים, אופניים, קורקינטים שיתופיים) והצפיפות יוצרים מורכבות מיוחדת המחייבת הבנה מעמיקה של דיני תעבורה בתל אביב. מאמר זה יסקור את המסגרת המשפטית, סוגי העבירות הנפוצות והפרקטיקה המשפטית הרלוונטית לעיר.
המסגרת המשפטית של דיני תעבורה בתל אביב
הרגולציה בתחום התעבורה בעיר נשענת על מספר אדנים חוקיים מרכזיים:
פקודת התעבורה ותקנותיה: זהו הבסיס החוקי הכלל-ארצי המסדיר את כללי הנהיגה, תמרורים, רישוי וענישה.
חוקי עזר עירוניים של תל אביב-יפו: חוקים אלו מוסיפים נדבכים ספציפיים לעיר, בעיקר בנושאי חניה, הסדרי תנועה מקומיים ואכיפה על ידי פקחים עירוניים (למשל, נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית, חנייה באדום-לבן ועוד).
הנחיות והוראות של רשויות התעבורה: כולל הנחיות משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המשפיעות על הצבת תמרורים והסדרי תנועה.
נקודה חשובה בנוגע לסמכות העיריה בהצבת תמרורים הודגשה בפסיקה, למשל בתיק תא (תל אביב) 60999/03- בן לוי מיכאל נגד עירית תל אביב יפו ואח' (ניתן ב 28/11/04), שם נקבע כי: "על פי תקנות התעבורה, הסמכות להציב תמרורים נתונה לרשות התמרור המקומית, ואין לתובע עילת תביעה כנגד העירייה אם היא החליטה שלא להציב תמרור במקום." משמעות הדבר היא שהעירייה פועלת במסגרת סמכותה גם כאשר היא בוחרת שלא להציב תמרור מסוים.
אכיפה ועבירות נפוצות בתל אביב
אכיפה משולבת: משטרה ופיקוח עירוני
אחד המאפיינים הבולטים של דיני תעבורה בתל אביב הוא מערך האכיפה הכפול. לצד משטרת ישראל, פועל בעיר מערך פיקוח עירוני נרחב, המוסמך לאכוף עבירות מסוימות, בעיקר אלו הנוגעות לחוקי העזר העירוניים. סמכות זו מעוגנת, בין היתר, בסעיף 264 לפקודת העיריות, כפי שאושר בפסק דין עפא (תל אביב) 18027-03-12- גד ורקשטל נגד עיריית תל-אביב (ניתן ב 06/06/12): "סעיף 264 לפקודת העיריות לא בוטל והוא עדיין בתוקף, ומאפשר למועצת העירייה להסמיך פקחים לאכיפת עבירות המצויות בסמכות בתי המשפט לעניינים מקומיים, כמו עבירות על חוקי עזר." לכן, נהגים בתל אביב עשויים לקבל דוחות הן משוטרים והן מפקחים עירוניים.
עבירות תעבורה נפוצות וענישה
מלבד עבירות חניה שהן נפוצות מאוד בתל אביב, קיימות עבירות תנועה רבות אחרות הנאכפות בקפידה, ביניהן:
שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה.
אי מתן זכות קדימה.
נסיעה ברמזור אדום.
נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים.
נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית שלא כדין.
עבירות מהירות.
הפסיקה בישראל, ובתי המשפט בתל אביב בפרט, נוטים להחמיר בענישה על עבירות מסכנות חיים. לדוגמה, בעניין רעפ 4771/12- קיריל חייט נגד מדינת ישראל (ניתן ב 24/06/12), הודגשה חומרת עבירת הנהיגה בשכרות: "פעמים רבות חזר בית משפט זה על חומרתה של נהיגה בשכרות, ועל הסכנה הממשית הכרוכה בכך לחיי אדם… הענישה בעבירה זו צריכה להלום את חומרתה". גישה זו משקפת את המדיניות השיפוטית הרואה בעבירות תעבורה חמורות איום ממשי על שלום הציבור.
היבטים מעשיים באכיפת תעבורה בתל אביב
חובת כריזה והתראה במקרים מסוימים (H3)
למרות הצורך באכיפה יעילה, בתי המשפט מכירים גם בחשיבות ההתנהלות ההוגנת של גורמי האכיפה. דוגמה לכך היא ההתייחסות לחובת הפקח או השוטר לתת התראה לנהג שנמצא ברכבו לפני רישום דוח על עבירת חניה או הפרעה לתנועה. בתיק עמק (תל אביב) 5865325- מדינת ישראל נגד גבריאל קורלי (ניתן ב 15/02/17), ציין בית המשפט את הפרקטיקה הראויה: "בכל שנותיי, עת ישבתי בבית המשפט לתעבורה, לא היה מקרה ששוטר תנועה בחר לרשום דוח לנהג בטרם כרז לנהג להזיז את רכבו במצב בו הנהג ישוב ברכב." אמנם אין זו חובה גורפת בכל מצב, אך היא מצביעה על ציפייה להתנהלות סבירה מצד האוכפים, במיוחד כאשר הנהג נוכח ויכול לתקן את המצב באופן מיידי.
ההליך המשפטי בעבירות תעבורה בתל אביב
קבלת דוח תנועה או זימון לדין בגין עבירת תעבורה בתל אביב פותחת הליך משפטי שדורש התייחסות מקצועית. שלבי הטיפול המומלצים בתיק תעבורה כוללים:
בחינת חוקיות האכיפה: האם הדוח נרשם על ידי גורם מוסמך? האם השילוט במקום היה תקין וברור?
בדיקת התשתית הראייתית: האם קיימות ראיות מוצקות להוכחת העבירה (צילומים, עדויות, מדידות מכשירים)?
זיהוי פגמים פרוצדורליים: האם הדוח מולא כראוי? האם נפלו פגמים באופן ביצוע האכיפה (למשל, אי כיול מכשיר מדידה)?
בחינת אפשרויות להסדר טיעון: במקרים רבים, ניתן להגיע להסדר מקל עם התביעה, במיוחד כאשר קיימים קשיים ראייתיים או נסיבות אישיות מקלות.
סיכום: התמודדות עם דיני תעבורה בתל אביב (H2)
דיני תעבורה בתל אביב הם תחום מורכב, המושפע מהיותה עיר גדולה וצפופה עם מערך אכיפה עירוני פעיל לצד המשטרה. הפסיקה מדגישה את חומרת העבירות ואת הצורך באכיפה, אך גם שמה דגש על שמירת זכויותיהם של הנהגים ועל הוגנות ההליך.
בשל המורכבות המשפטית, הראייתית והפרוצדורלית של תיקי תעבורה בעיר, קיימת חשיבות רבה לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בדיני תעבורה בתל אביב יוכל לבחון את נסיבות המקרה לעומק, לאתר כשלים אפשריים בראיות התביעה ולפעול להשגת התוצאה הטובה ביותר עבור הנהג, בין אם באמצעות זיכוי, הסדר טיעון מקל או הפחתה בעונש.
[כאן ניתן להוסיף קישור פנימי לדף צור קשר או לדף שירותים רלוונטי באתר]
ת"א (תל-אביב-יפו) 60999/03- בן לוי מיכאל נגד עירית ת"ל אביב יפו ואח
שמות השופטים: חג יחיא
( עקבי בעמדתו זו הגיש התובע כראיה מטעמו בדיון שהתנהל ביום 22/11/04 את תמונות הצומת מכיוון נסיעת הנהג שלו כדי להוכיח כי אכן אין תמרורים בכיוון הנסיעה שלו ) ( על כך בהמשך ) לאחר ששמעתי את עמדות התובע ונציגת הנתבעת עיריית תל אביב, החלטתי כדלקמן "החלטה מפאת מורכבותה של השאלה המשפטית העולה מן התיק, והמחלוקת העובדתית המצריכה שמיעת עדים, אני מחליט להעביר את התיק לבית המשפט השלום בת"א " בצייני את מורכבותה של השאלה המשפטית, התכוונתי לכך כי התובע מעלה שאלה מעניינת, והיא מידת האחריות של רשות מקומית לאי הצבתו של תמרור אזהרה או הוריה, במקום מסוים, והקשר הסיבתי, אם ישנו קשר כזה בין כך ובין אירוע תאונה כל שהיא , וסברתי כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו הפורום המתאים לדיון בשאלה,וכי מן הדין להעביר את התביעה לבית המשפט השלום, על מנת שהתובע יהיה מיוצג בידי עו"ד האמון על מלאכת הטיעון המשפטי כהלכתו. בעקבות שאלתי מדוע לא הגיש התובע את התביעה נגד הנהג המעורב, והתשובה שקבלתי , הגיש התובע לבית משפט זה , לאחר שהתיק הועבר לכאן, כתב תביעה מתוקן , ועתה צירף את הנהג המעורב, נתבע 2 , ואת מבטחתו נתבעת 3, כנתבעים . בכתב התביעה המתוקן, מיחס התובע לנתבעים את פרטי הרשלנות שלהלן 1- לנתבעת 1 , מיחס התובע את הרשלנות בכך – " 4- התובע יטען כי התאונה אירעה עקב רשלנות ו/או הפר חובה שבחוק של הנתבעת 1 אשר התבטאו בין היתר במעשים ובמחדלים כדלקמן – א- לא הציבה או הסירה או אל הציבה באופן בולט תמרור " עצור " שהיה מוצב כדין בזירת התאונה ב- הציבה שלט עצור בצורה לא ירה() ועקומה שמנעה להבחין בו בעת האירוע של התאונה ג- לא דאגה להציב שלט חלופי המורה לנהגים , כדוגמת הנתבע 2, לתת זכות קדימה בצומת הנ"ל ד- לא פעלה על פי הוראות פקודת העיריות בנוגע להצבת תמרורים בשטח המקומי עליו היא אחראית .
פסק דין |27/11/2004 |שלום – תל אביב
עפ"א (תל-אביב-יפו) 18027-03-12- גד ורקשטל נגד עיריית תל-אביב
שמות השופטים: אביגיל כהן
1. לפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (כב' השופטת גלית אוסי-שרעבי) בתיק 00/04/53252416 מיום 9/2/12, אשר הרשיעה את המערער בכך שהחנה רכבו בתוך מעבר חציה או בתחום 12 מ' לפניו עבירה לפי סעיף 6 (ד) (6) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד 1983 (להלן: "חוק העזר") 2. הערעור מתמקד למעשה, גם בהחלטת ביניים שניתנה ביום 9/2/12, במסגרתה קיבלה כב' השופטת את התנגדות ב"כ המשיבה, שהועלתה בחקירה הנגדית שערך המערער לפקח מטעם המשיבה אשר רשם את הדוחו"ת. המערער שאל את הפקח את השאלות הבאות: "ש. האם עברת השתלמות במשטרה ואושרת לתת דוחות ת. במשטרה לא. ש. האם יש לך תעודה חתומה על ידי מפקד המחוז" (ראה עמ' 2 שורות 7 10 לפרוטוקול מיום 9/2/12). בעקבות ההתנגדות לשאלות, ניתנה ההחלטה הבאה: "הנאשם הגיש בקשה ביום 2.2.2012 וביקש כי המאשימה תמציא לדיון היום תעודה כי הפקח עבר השתלמות במשטרת ישראל וכי בידיו תעודה חתומה על ידי מפקח המחוז לפי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה. המאשימה התנגדה לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתה ובהחלטתי מיום 7/2/12 דחיתי את הבקשה. בתמצית ייאמר, כי סעיף 77 ד' לפקודת התעבורה דן במינוי פקחים לעניין סעיף 77 ב' לפקודת התעבורה, שעניינו חוקי עזר והסדרי תנועה של רשות מקומית לצמצום זיהום האוויר בלבד, ואין בו משום קביעה של אופן מינוי פקחים לעניין מתן דוחות חניה על פי חוק העזר. לפיכך, אין אף רלוונטיות לשאלת ההסכמה לפי סעיף 77 ד' לפקודה, ולכן אינני מתירה את השאלה בעניין". בערעור מעלה המערער טענה עקרונית אחת: לטענתו, בית המשפט היה צריך לאפשר לו לחקור את הפקח אשר רשם את הדו"ח, האם עבר הכשרה ע"י משטרת ישראל והאם יש ברשותו תעודה ממפקד המחוז לצורך רישום הדו"ח, שכן אם אין לו הכשרה ותעודה שכזו, אזי הוא לא היה מוסמך לרשום את הדו"ח, והיה צריך לזכותו מהמיוחס לו.
פסק דין |05/06/2012 |מחוזי – תל אביב
רע"פ 2200/14- יורם רוט נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
כותו של המבקש להליך הוגן נפגעה כתוצאה מכך שבית המשפט לתעבורה לא הציע לו "ברחל בתך הקטנה" למנות לעצמו סנגור, ו"לא הוסבר לו האמור בחוק לעניין משכה של הפסילה". עוד נטען, כי יש מקום לקביעת הלכה מנחה בשאלה מהם המקרים שבהם תאפשר ערכאת הערעור לנאשם לחזור בו מהודאתו. 4. הלכה מושרשת וידועה היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן בצמצום, ורק במקרים מיוחדים אשר כרוכה בהם שאלה משפטית רחבה או סוגיה כבדת משקל, וכן במקרים נדירים ביותר בהם מתגלה חוסר צדק כלפי המבקש או עיוות דין כלפיו (רע"פ 1704/14 סדן נ' עיריית תל אביב ( 13.4.2014 ); רע"פ 1648/14 יפרח נ' מדינת ישראל ( 8.4.2014 ); רע"פ 1623/14 גבארה נ' מדינת ישראל ( 1.4.2014 )). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, נחה דעתי כי היא איננה עומדת באמות המידה האמורות. הטענות שמפנה המבקש כנגד אופן עריכת הדיונים בבתי המשפט לתעבורה, הן טענות כוללניות, לא מבוססות, ועל כל פנים אין בהן דבר אשר מגלה טעם לפגם או עילה לקיומו של דיון בפני בית משפט זה. כמו כן, בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי נפגעה זכותו של המבקש להליך הוגן, או לייצוג על-ידי עורך דין. לפיכך דין הבקשה להדחות. 5. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לגופו של עניין. המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות. פעמים רבות חזר בית משפט זה על חומרתה של נהיגה בשכרות, ועל הסכנה הממשית הכרוכה בכך לחיי אדם, והדברים ידועים (ראו, למשל, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל ( 6.2.2013 )). הענישה בעבירה זו צריכה להלום את חומרתה, וכאמור בגזר דינו של בית משפט השלום "מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות תנועה נוספות ולהעביר מסר באמצעות ענישה מחמירה על מי שבהתנהגותו מסכן את משתמשי הדרך".
החלטה |23/04/2014 |בית המשפט העליון
עמק (תל אביב) 5865325- מדינת ישראל נגד גבריאל קורלי
שמות השופטים: רועי פרי
18 19 אין מחלוקת, וצר לי מאוד על כך, כי הפקח לא כרז לנאשם להזיז את רכבו בטרם רשם את 20 הדוח. אין מחלוקת, וצר לי על כך, כי האכיפה בוצעה ללא כל קשר קומוניקטיבי אנושי. 21 הפקח, ברוב הגינותו, ציין כי על פי ההנחיות שקיבל, אין הוא כורז לנהגים להזיז את רכבם 22 ומצלם הוא כלי רכב העומדים בעבירה. 23 24 התובעת המלומדת טענה באשר לסוגיה זו כי הדין אינו מחייב את הפקחים בכריזה לרכב 25 העומד בעבירה. 26 צודקת התובעת. עם זאת, הדעת נותנת כי פקחי עיריית תל אביב יפעלו כפי שפועלים 27 שוטרי התנועה של משטרת ישראל. 28 ב ת י ה מ ש פ ט בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו 5235684 לפני כבוד השופט רועי פרי תאריך: 15.2.17 בכל שנותיי, עת ישבתי בבית המשפט לתעבורה, לא היה מקרה ששוטר תנועה בחר לרשום 1 דוח לנהג בטרם כרז לנהג להזיז את רכבו במצב בו הנהג ישוב ברכב. 2 אינני מבין מדוע הפיקוח העירוני של עיריית תל אביב אינו מאמץ הנחיות דומות, במצב בו 3 הנהג יושב ברכב. 4 תכליתם של דיני התעבורה להסדיר את התחבורה היבשתית ואת רצף התנועה על מנת 5 למנוע עיכוב בתנועה ומעבר חופשי של משתמשי הדרך. 6 כריזה היתה מובילה לתזוזת הרכב, ומונעת עמידתו למשך מספר שניות נוספות עד שתצא 7 אותה נהגת עם רכבה מהמקום. 8 כך נוהגת משטרת ישראל ונוהגים שוטרי התנועה שלה, וטוב שכך, וכך על פקחי עיריית 9 תל אביב לנהוג. 10 11 הסרטון מלמד כי הפקח לא הפעיל שיקול דעת נדרש באשר לרישום הדוח, אם לאו. 12 במצב דברים שהרכב נקלט למרחק של עד 100 מי כגרסת הפקח והסרטון מעלה כי מדובר 13 במספר שניות עד שהרכב נעלם מהמצלמה האחורית, בשים לב למבנה הכביש במקום 14 וכיכר אבא אחימאיר בהמשך, לא ניתן במספר שניות אלה להבחין אם הרכב זז ממקומו, 15 אם לאו, ואם נכנס לחניה אליה המתין, אם לאו.
הכרעת דין |15/02/2017 |עניינים מקומיים – תל אביב
ע"פ 1160/99- איתי הכהן נגד מדינת ישראל ואח
שמות השופטים: י זמיר,ט שטרסברג כהן,י אנגלרד
אולם המערער הורשע בביצוע עבירה לפי חוק העזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם-1980. חוק עזר זה הותקן רק לפי פקודת העיריות. כיוון שכך, טוען המערער, אין העבירה בה הורשע נחשבת עבירת תעבורה, כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת התעבורה, ולפיכך אין יסוד להחיל עליו את החזקה שנקבעה בסעיף 27ב(א) לפקודה זאת. אכן, אם המערער צודק בטענתו, נשמט היסוד להרשעתו. אולם בית המשפט לעניינים מקומיים סירב ללכת בדרך שהתווה המערער. הוא פסק שגם אם סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה חל רק על עבירות תעבורה כהגדרתן בפקודה, מן הראוי לאמץ את העיקרון שנקבע בסעיף זה ולהחיל אותו גם על עבירות לפי חוק העזר העירוני, "היות והדבר מוכתב מכוח המציאות, ההגיון והשמירה על אינטרס הציבור, וזאת הפרקטיקה הנהוגה במרוצת השנים בסוגיה הנדונה". בית המשפט המחוזי הגיע, בערעור, לאותה תוצאה בדרך דומה. הוא הפנה לפסק דין אחר שניתן על ידו בעניין דומה ובו קבע: "השאלה היא האם באופיה העבירה היא עבירת תעבורה, והחניית רכב היא עבירה שללא ספק על פי אופיה היא עבירת תעבורה". 3. בבית משפט זה, בעת הדיון בערעור, הפנינו את תשומת הלב של בעלי הדין לסעיף 2 של חוק הפרשנות, התשמ"א-1981, וביקשנו מהם שיעלו את טענותיהם בכתב לגבי ההשלכה של סעיף זה על העניין נשוא הערעור. וכך קובע סעיף 2 לחוק הפרשנות: "מונח שהוגדר בחיקוק – משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכל אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה".
פסק דין |16/04/2000 |בית המשפט העליון
רע"פ 6904-01- אביב מוזס נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א ריבלין
המבקש הצביע על צו התעבורה (עבירות קנס), התשל"ז1976- (להלן – צו התעבורה) המסמיך, בין השאר, עיריות להכריז על עבירת קנס בחוקי עזר לגבי "חניה או העמדת רכב במקום חניה מוסדר" (ראו חלק ג' לתוספת לצו התעבורה הנ"ל). על עניינו של המבקש חל חוק העזר לעירית תל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד1984- (להלן – חוק העזר). המבקש טען כי עבירת הקנס, לאור גדרי ההסמכה, יכולה לחול רק על מקומות חניה מוסדרים, ואין היא יכולה להתייחס לחניה במקומות חנייה אסורים (מלבד אלה הנקובים בתקנה 72 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-, שעניינו של המבקש אינו נופל לגדרם). היות והעבירות שיוחסו לו לא נגעו לחניה במקום חניה מוסדר, טען המבקש כי לא הייתה סמכות להעמידו לדין מכוח חוק העזר. טענתו המרכזית השנייה של המבקש הייתה כי העבירה שיוחסה לו התבססה על סעיף 6(א)(2) לחוק העזר האוסר חניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין. טען המבקש כי הנטל להוכיח כי התמרור הוצב כדין מוטל על המאשימה, ובנטל זה היא לא עמדה. משכך, היה מקום לזכותו מההאשמות שהואשם בהם. 3. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) דחה את ערעורו של המבקש. אשר לטענתו המרכזית הראשונה קבע בית המשפט כי סמכות העירייה נובעת לא רק מכוח צו התעבורה אלא גם מכוחה של פקודת התעבורה , התשכ"א1961- (להלן – פקודת התעבורה), ולכן היה בסיס להעמידו לדין. אשר לטענתו המרכזית השנייה, קבע בית המשפט כי הנטל להראות שהתמרור הוצב שלא כדין מוטל היה על המבקש, זאת, בין השאר, מכוחה של חזקת התקינות העומדת לה לרשות המינהלית במעשיה, ומכוחה של תקנה 22(א) לתקנות התעבורה הקובעת כי לנאשם תעמוד טענת הגנה טובה כנגד התמרור אם יוכיח ש"הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
החלטה |29/12/2001 |בית המשפט העליון
בג"צ 284-04- ירון אללוף נגד מדינת ישראל- משרד התחבורה רשות הרישוי
שמות השופטים: י טירקל א גרוניס,מ נאור
שלום בשם המשיב: עו"ד מנחה דנה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בפנינו עתירה בענין חישוב תקופת פסילת רשיון נהיגה. 2. לפי הנטען בעתירה, העותר הורשע בגרם מוות בנהיגה רשלנית בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, והוטלו עליו, בין היתר, מאסר של 18 חודשים בפועל ופסילת רשיון נהיגה למשך שמונה שנים. לאחר סיום מאסרו (שקוצר), פנה העותר במספר בקשות לבית המשפט לתעבורה, עם השגותיו לגבי חישוב תקופת פסילת הרשיון. בקשותיו אלה נדחו. 3. בעקבות האמור, עתר העותר לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב – יפו; אולם, בפסק דין מיום 18.12.2003 , נקבע כי נשוא העתירה אינו כלול בנושאי התעבורה שלגביהם הוסמך בית המשפט לענינים מינהליים (כב' הש' ד' פלפל, עת"מ 2094/03). בית המשפט לענינים מינהליים קבע בפסק הדין "שהדרך לערער על ההחלטה, במידה וזו הדרך שנבחרה (ואין אלה הדרכים היחידות) היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי או בצורה של פניה לבג"צ".4. בצדק קבע בית המשפט לענינים מינהליים שהוא אינו מוסמך לדון בעתירה (ראו סעיף 14 לתוספת הראשונה וסעיף 2 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס 2000). אולם, הדרך לערער על ההחלטה של בית המשפט לתעבורה היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא פניה לבג"צ. אבאר:5. סעיף 25(א)(1) לפקודת התעבורה (להלן הפקודה) מסמיך שופט תעבורה לדון "בעבירות תעבורה". "עבירת תעבורה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כ"עבירה על פקודה זו או על התקנות .
פסק דין |12/05/2004 |בית המשפט העליון
רע"פ 2862/15- אסף לאופר נגד עיריית ת"ל אביב-יפו
שמות השופטים: א רובינשטיין,נ הנדל,א שהם
אביב-יפו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' גורפינקל) בעפ"א 61964-02-15 מיום 24.3.15 ; בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ב' שגיא) בעפ"א 61235-06-15 מיום 24.3.15 תאריך הישיבה: ט' בסיון התשע"ו ( 15.6.16 ) בשם המבקשים: עו"ד אייל אבולפיה בשם המשיבה: עו"ד נעמה בנצקי; עו"ד שלי וייל החלטה המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. בקשות רשות ערעור אלה מעלות שאלה של פרשנות תמרורים בתל-אביב לעניין אכיפה. התמרור האחד עניינו שלט "אין עצירה" תקני שמתחתיו שלט נוסף האומר: "אסורה הכניסה והחניה ברחבת הכיכר פרט לפריקה וטעינה בימי א'-ה' מ- 08:00 עד 15:00 בימי ו' וערבי חג מ-08:00 עד 13:00 רכב חונה יגרר". התמרור השני אף הוא מתחת לשלט "אין עצירה" תקני, ולשונו כלהלן: "18 מטר פרט להעלאת והורדת נוסעים 2 בימי א' עד ו' מ-07:30 עד 08:30 ומ-13:00 עד 17:00 בלבד". ב. בשתי הפרשות העלו המבקשים טענה בדבר אי בהירות התמרור ונדחו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי, בין השאר בהסתמך על רע"פ 2385/14 שטיגליץ נ' מדינת ישראל (2014) מפי השופט שהם. הטענה בבקשות היא אי בהירות התמרורים, היוצרת אפשרות לפרשם באופן הפוך מכוונת העיריה, שעליה אין חולק כשלעצמה. ברע"פ 1150/16 מועלית גם טענה של אכיפה בררנית, כיון שניידת משטרה במספר אדום חנתה במקום ולא נאכף כלפיה. חברי השופט שהם העביר את הבקשות להרכב, כדי להשיג בהירות ראויה. ג. העיריה משיבה, כי לשיטתה התמרורים ברורים בהחלט, ואשר למשטרה, לגישת העיריה נחלקת המדיניות לשלושה סוגים לפי סיווג רכבי המשטרה: כלפי ניידת בעלת מספר אדום (יחד עם צפרור ("צ'קלקה")) אין אכיפה כיון שהפקח אינו יכול לקבוע אם היא בתפקיד אם לאו; לגבי רכב משטרה לבן בעל מספר אדום ישנה אכיפה למעט בחניה בכחול לבן; ולגבי רכב משטרה בעל מספר אזרחי צהוב נעשית אכיפה רגילה, ויש נוהל (או "טיוטת נוהל פעילה") לגבי בדיקת טענה כזו או אחרת.
החלטה |14/06/2016 |בית המשפט העליון
עפ"א (תל אביב) 8330-09-15- אסף בינדר נגד עיריית ת"ל אביב
שמות השופטים: ירון לוי
עיריית תל אביב באמצעות עוה"ד אתי לוי, השירות המשפטי של עיריית תל אביב יפו – המחלקה הפלילית פסק דין הערעור 2 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט מ. בן חיים), מיום 30.6.2015 , לפיו הורשע המערער בעבירה של חניה אסורה בניגוד לסעיפים 4(ב) ו-6(ב)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"), בכך שהחנה את רכבו ברחוב הגולן בתל אביב (להלן: "הרחוב"), מאחורי מספר 130, "בניגוד להוראות תמרור המתיר חניה לכלי רכבי מסוימים, ובשעות מסוימות, כפי שפורט בו (חניה מועדפת)". המדובר בתמרור מספר 433, לפיו אסורה עצירה או חניה של רכב בדרך שבה הוצב התמרור, פרט לרכב הנושא תו חניה אזורי מתאים (להלן: "תמרור חניה מועדפת"). 2. הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין בלבד. המערער לא חלק על עצם החניית הרכב במקום, ועל קיומם של התמרורים. הערעור מתמקד בשאלת תוקפם החוקי של התמרורים ברחוב. העובדות 3. העובדות הרלוונטיות להכרעה בערעור אינן שנויות במחלוקת, ואלה הן: א. בכניסה לרחוב, משני צדיו, מוצבים תמרורים המתירים את החניה ברחוב רק לבעלי תו חניה אזורי. המערער הבחין בתמרורים אלה עת נכנס לרחוב. ב. המערער, אינו בעל תו חניה אזורי מתאים. ג. בפועל, מדובר ברחוב שהוא "ללא מוצא". דהיינו, הכניסה היחידה לרחוב היא במקום בו מוצבים התמרורים. אין במקום תמרור המציין עובדה זו. ד. כיוון התנועה ברחוב לא הוגבל באמצעות תמרור לכיוון מסוים. ה. בשלב מסוים, לאחר כניסתו לרחוב, וטרם הגיע לקצהו, ביצע המערער פניית פרסה, והחנה את רכבו בצד הנגדי של הרחוב (בצד שמאל של כיוון הכניסה לרחוב), שבכיוונו מצוי גב התמרור, ולא חזיתו.
הכרעת דין |20/10/2015 |מחוזי – תל אביב
בש"א (תל-אביב-יפו) 32116/07- שוהר שרותי תעבורה 2001 בע"מ נגד אילת שקד חצובי
שמות השופטים: רות רונן
הדין בש"א (תל-אביב-יפו) 32116/07 ת"מ (תל-אביב-יפו) 134/07 שוהר שרותי תעבורה 2001 בע"מ נ ג ד אילת שקד חצובי בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו כב' השופטת רות רונן החלטה 1. בקשה לסילוק על הסף של התובענה כנגד המבקשת (להלן: "שוהר"). 2. המשיבה (להלן: "חצובי"), הגישה נגד עיריית רחובות (להלן: "העירייה") ונגד שוהר תביעה, ובקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה הוא באגרת גרירת רכב. חצובי טענה כי שוהר היא זו שמבצעת את הגרירה בפועל, וגובה את האגרה בגינה. לטענתה, האגרה, בשיעור בו היא נגבתה, נגבתה ללא סמכות ובניגוד להוראות הדין. 3. המבקשת טוענת כי לא ניתן היה להגיש נגדה את התביעה הנוכחית כתביעה מנהלית, שכן היא איננה "רשות" כהגדרתו של מונח זה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס – 2000 ובחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 1006 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים" ו"חוק תובענות ייצוגיות"). 4. שוהר טוענת כי יש לתת למונח "רשות" בחוק תובענות ייצוגיות פרשנות מצמצמת, אולם אף לפי ההגדרה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, שוהר איננה רשות, וזאת בהתאם לרציונאל החקיקתי בחקיקתו של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. שוהר טענה כי היא איננה רשות מרשויות המדינה או רשות מקומית (ועל כך אין כל מחלוקת), וכי היא איננה גם גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין – בהתאם להגדרה שבס' 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. זאת, משום שכל פעולותיה מתבצעות מכוח הסכם בינה לבין העירייה, ומשום שחצובי לא הצביעה על כל מקור סטטוטורי לסמכותה של שוהר. 5. חצובי הגיבה לבקשה. לטענתה, שוהר היא גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שכן מילוי התפקיד הציבורי מוטל על שוהר מכוח הדין.
החלטה |08/01/2008 |מחוזי – תל אביב
ח נגד (תל אביב) 66470-10-18- מדינת ישראל נגד אורי צבי ויזנברג
שמות השופטים: אילת הרנוף
אנחנו רוצים לתת עדיפות לשימוש בתחבורה ציבורית, שיש לו תועלת כלכלית ומשקית גדולה מאוד. האכיפה של נתיבי תחבורה ציבורית היא עניין קריטי למתן עדיפות וקדימות לתחבורה הציבורית. זה מביא לתחבורה ציבורית יעילה, זמינה, שכמובן עדיפה על הרכב הפרטי. כחלק מן העניין, כפי שעבר בהחלטת הממשלה, אנחנו מבקשים לתת סמכויות לרשות המקומית לאכוף. יש לנו כמובן את האכיפה של המשטרה, אבל אם ניתן לרשות המקומית כחלק בלתי נפרד מן המאמץ המשקי לאפשר עדיפות לתחבורה הציבורית – זה מהלך חשוב מאוד, יעיל וטוב". (ההדגשות וכן ההדגשות בהמשך הוספו – א. ה. ). 8. לצורך הבנת התיקון והוספת סעיף 27א1 יש ללכת שלב אחד אחורה למצב החוקי שנהג ערב חקיקתו. סעיף 77(א) לפקודת התעבורה מסמיך מועצה של רשות מקומית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, "להתקין חוקי עזר בדבר הסדר כלי רכב העומדים בתחומה, בדרך איסור או בדרך אחרת". מכח הסמכה זו (בשילוב עם הוראות סעיפים 250, 251 לפקודת העיריות ) חוקקה מועצת עיריית תל אביב את חוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, ומכוחו פועלת העיריה לאכוף עבירות של העמדת רכב וחנייתו (להלן: "עבירות חניה") בתחומי העיריה. העבירה של נסיעה שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית אינה עבירת חניה. עבירה זו מקורה בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה ולא בחוק עזר עירוני. משכך, לפני שחוקק סעיף 27א1, לא היתה לעיריה סמכות לאכוף עבירות של נסיעה שלא כדין בנת"צ. סמכות האכיפה של עבירה זו, כמו של יתר עבירות התנועה, היתה נתונה למשטרה. כחלק ממהלך כולל של קידום נושא התחבורה הציבורית, ועל מנת להגביר את האכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, הוחלט להסמיך את הרשויות המקומיות לאכוף עבירות אלה.
הכרעת דין |01/01/2020 |עניינים מקומיים – תל אביב
עפ"א (תל-אביב-יפו) 80165/99- אביב מוזס נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ד ברלינר,ז ה,י שטופמן
ואכן, חוק העזר מסדיר את החניה או ההעמדה של כלי רכב, בתחומי העירייה, גם בדרך של קביעת איסור חניה; הסדר שתופס מקום נרחב ומפורט מאוד בחוק העזר. בסעיף 2 לחוק העזר, מדובר על סמכות המועצה "לאסור, להגביל ולהסדיר העמדת רכב או סוג מסויים של רכב בתחום העירייה כולה או באזור חניה, וכן לקבוע אזור חניה או חלק ממנו כמקום חניה. . . ". איסור החניה או הגבלתה, היא איפוא, חלק בלתי נפרד ומהותי, כפי שנאמר בסעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה, של סמכות המועצה להסדיר את החניה או ההעמדה של כלי רכב. 12. לא מתקבל על הדעת, על פי התכלית והמטרה העומדות מאחורי רעיון עבירות הקנס, כי שר התחבורה התכוון להכריז כעבירת קנס רק על עבירת חניה במקום שהותר לחניה (למשל: בשל אי תשלום דמי חניה, או חריגה מן הסימונים או מן השעות המותרות) – בעוד שאותו מעשה, תחת תמרור האוסר חניה, בקטע אחר של הרחוב, יחייב הגשת כתב אישום. נציין עוד, כי ההגדרות הטכניות והמשפטיות שבחוק העזר, תוקפן יפה, כאמור בו, רק "בחוק עזר זה" ואין להחילן – כמות שהן, על חיקוק אחר. חזקה על שר התחבורה, שלו רצה לאמץ את ההגדרה הטכנית משפטית שבחוק העזר, היה מציין בצו, כי כוונתו למקום חניה מוסדר כמשמעותו או כהגדרתו בחוק העזר; וכן חזקה עליו, שבהשתמשו בסמכותו על פי סעיף 1 לפקודת התעבורה, עמד לנגד עיניו סעיף 77(א)(2) לפקודה זו, ממנה משתמע באופן ברור, ש"הסדר " חניה הוא גם בדרך של איסור חניה. אין מקום להניח ששיווה לנגד עיניו רק את חוק העזר של עיריית תל-אביב-יפו דווקא, שהרי כל העיריות והמועצות המקומיות רשאיות להתקין חוקי עזר בנושא זה, וההגדרות בהם עשויות להיות שונות ואחרות, מאלו שבחוק העזר של תל-אביב-יפו.
פסק דין |18/07/2001 |מחוזי – תל אביב
ע"פ (תל-אביב-יפו) 80011/99- עדנה לוין נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ד ברלינר,א בייזר,ז ה
לדעתה, פקודת העיריות , תשכ"ד – 1964 (להלן: פק' העיריות) מקנה אך את הסמכות הפורמלית – פרוצדורלית להתקנת חוק העזר, בעוד שהסמכות המהותית, העניינית-נורמטיבית, להתקנת חוק עזר בעניין העמדת רכב וחנייתו מצויה רק בפקודת התעבורה , התשכ"א – 1961 (להלן: פק' התעבורה). לכן יש לסווג את העבירה, כעבירה לפי פק' התעבורה, שביהמ"ש לעניינים מקומיים אינו מוסמך לדון בה. 4. בע"פ(ת"א) 232/95 עודד קריב נ' מדינת ישראל, נדונה שאלת סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים לדון בעבירות על חוק עזר בדבר העמדת רכב וחנייתו; שכן, כך נטען שם, העבירה על פיה אינה עבירה לפי פקודת העיריות, אלא לפי פקודת התעבורה (וממילא, לענייננו, "עבירת תעבורה"). בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, וכך אמר: "חוק העזר בדבר העמדת רכב וחנייתו נחקק על ידי מועצת עירית תל אביב בתוקף סמכותה הן לפי סעיף 250 לפקודת העיריות והן לפי סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה. בהתקנתו של חוק העזר המדובר ינקה העיריה את סמכותה משני החוקים הראשיים הנ"ל, וכל אחד מהם, כשלעצמו, יכול היה להקנות לעיריה את הסמכות להתקין את חוק העזר (לענין זה ראה: ע"פ 402/63 אברהם רונן נ' היועמ"ש, פ "ד יח(172 (3). הואיל וסמכותה של מועצת העיריה להתקנת חוק העזר נובעת משני מקורות המתקיימים זה לצד זה, אין כל מניעה כי העבירות הקבועות בחוק העזר תחשבנה בו זמנית הן לעבירות תעבורה והן לעבירות על פי פקודת העיריות, ובית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון באלה האחרונות.
פסק דין |26/01/2000 |מחוזי – תל אביב
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 2. סמכות רשות מקומית
. רשות מקומית, באישור המועצה שלה, רשאית לפעול לאכיפת עבירות תעבורה בתחום שיפוטה; אכיפת עבירות התעבורה תהיה בהתאם להוראות חוק זה ובכפוף לנוהל ארצי שיחול על הרשויות המקומיות, שתגבש משטרת ישראל ויאשר היועץ המשפטי לממשלה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 27א1. אכיפת עבירות תעבורה בידי רשויות מקומיות באמצעות מצלמות
3) רשות מקומית שסמכויות האכיפה שלה הועברו למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים כאמור בפסקה (2), רשאית לפנות לשר בבקשה להשיב לה את סמכויות האכיפה; ביקשה רשות מקומית כאמור, יורה השר למפקחים כאמור בפסקה (2) לחדול מביצוע האכיפה ויפרסם הודעה ברשומות על העברת סמכויות האכיפה לרשות המקומית ועל מועד תחילת האכיפה על ידי הרשות המקומית. (יד) שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות בעניינים אלה: (1) אופן הצבת המצלמות ותפעולן; (2) אופן שמירת הצילומים והמידע המתועד בהם בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ז) ו–(ט) ומשך שמירת הצילומים; (3) אופן הגישה לצילומים וההרשאות לשימוש בהם, ובכלל זה חיבור מאגר המידע למאגרים אחרים שברשות המקומית בהתאם להוראות סעיף קטן (ו), ואופן הפקת הצילומים והדוחות בהתאם להוראות סעיף קטן (ז); (4) אופן המצאת הצילומים לבעליו של הרכב שתועד בהם. (טו) בסעיף זה-"דרך עירונית"-כהגדרתה בתקנות התעבורה; "נתיב תחבורה ציבורית"-חלק מדרך שהנסיעה בה אסורה, לפי תמרור, למעט לאלה: (1) רכבת מקומית, אוטובוס או מונית; (2) רכב המבצע פנייה בהתאם לסימון המופיע על גבי התמרור; (3) רכב אחר מסוגים שנקבעו בתמרור כאמור ובתנאים הקבועים בו.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 25. סמכותו של שופט תעבורה
25. (א) מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה: (1) עבירות תעבורה; (2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו-46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפיסקה זו; (3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב; (4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), התשכ"ד-1964; (5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב; (6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב; (7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997; (8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005; (9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי; (10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016; (11) עבירות לפי סעיפים 59ו ו-59יח לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971; (12)5 ערעור על החלטת בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות. (ב) (בוטל). (ג) אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה. (ד) לגבי העבירות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום.
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 1. הגדרות
1. בחוק זה – "דרך" – כהגדרתה בפקודת התעבורה; "החלטה להטיל קנס" ו"החלטה סופית להטיל קנס" – כהגדרתן בחוק הפרות תעבורה מינהליות; "הפרת תעבורה" – הפרת תעבורה כהגדרתה בחוק הפרות תעבורה מינהליות, שהיא עבירת תעבורה לפי חוק זה; "ועדת הכלכלה" – ועדת הכלכלה של הכנסת; "חוק הפרות תעבורה מינהליות" – חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024; "עבירת תעבורה" – עבירת תעבורה כהגדרתה בפקודת התעבורה, המנויה בתוספת הראשונה; "עובר דרך" – המשתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה, או לכל מטרה אחרת, המנוי בטור א' לתוספת השנייה; "פקח" – פקח שהוסמך לפי הוראות סעיף 3; "רכב" – רכב כהגדרתו בפקודת התעבורה, שעובר הדרך המנוי בטור א' לתוספת השנייה ביצע באמצעותו עבירה כאמור באותה תוספת; "רשות מקומית" – עירייה, מועצה מקומית או איגוד ערים; "תקנות התעבורה" – תקנות התעבורה, התשכ"א-1961; "השר" – השר לביטחון הפנים.
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 4. סמכויות פקח
4. (א) לשם אכיפת עבירות תעבורה, יהיו נתונות לפקח סמכויות פיקוח ואכיפה בתחום הרשות המקומית שבה הוא מוסמך כמפורט להלן: (1) הסמכות לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; (2) הסמכות לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך; בפסקה זו, "מסמך" – לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 ; (3) הסמכות להורות לעובר דרך, לאחר שמצא כי עבר עבירת תעבורה של שימוש שלא כדין בחלק מדרך שיועד, הוקצה או סומן בתמרור לסוג אחר של עוברי דרך, לפנותו או לחדול מהשימוש שלא כדין כאמור באופן אחר; (4) הסמכות להוציא את האוויר ואת השסתומים מצמיגי רכב המנוי בתוספת ראשונה א', לאחר שמצא כי עובר הדרך ביצע באמצעותו עבירת תעבורה, כדי למנוע את המשך השימוש בו תוך המשך ביצוע העבירה, ובלבד שינקוט אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להבטיח אי–גרימת נזק לרכב; (5) לתפוס או להרחיק רכב המנוי בתוספת ראשונה א', או חלק מרכב כאמור, לאחר שמצא כי עובר הדרך ביצע באמצעותו עבירת תעבורה, כדי למנוע את המשך השימוש ברכב, ובלבד שינקוט אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להבטיח אי–גרימת נזק לרכב ובכפוף לחוקי העזר שהותקנו לפי סעיף 8. (ב) סירב אדם להיענות לדרישת פקח, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי הפקח לעכבו עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו–(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בשינויים המחויבים. (ג) אין בסמכויות פקח לפי חוק זה כדי לגרוע מסמכויות שניתנו לו לפי כל דין, לשם אכיפת אותו הדין.
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 3. הסמכת פקחים
3. (א) ראש רשות מקומית רשאי להסמיך, מבין עובדי הרשות המקומית, פקחים, שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי חוק זה, כולן או חלקן, לשם אכיפת עבירות תעבורה, כולן או חלקן, בתחומי אותה רשות. (ב) לא יוסמך פקח לפי הוראות סעיף קטן (א), אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה: (1) הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת היועץ המשפטי של הרשות המקומית, לשמש כפקח, או לא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו; (1א)2 לא ניתנה לגביו החלטה סופית להטיל קנס בשל הפרת תעבורה, כהגדרתה בחוק הפרות תעבורה מינהליות, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לדעת היועץ המשפטי של הרשות המקומית, לשמש כפקח, או לא תלויים ועומדים בעניינו ערר על החלטה להטיל קנס לפי חוק הפרות תעבורה מינהליות או ערעור על ההחלטה בערר כאמור; (2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר; (3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים ככל שהורה השר, בהסכמת שר התחבורה והבטיחות בדרכים ושר הפנים. (ג) הרשות המקומית תפרסם הודעה על הסמכת פקח לפי סעיף זה ברשומות ובאתר האינטרנט שלה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 27א1. אכיפת עבירות תעבורה בידי רשויות מקומיות באמצעות מצלמות
(יג3) רשות מקומית תנהל את הכספים המיועדים בחשבון בנק נפרד המיועד למטרה זו בלבד. (יג4) (1) מצא השר, לאחר יום ז' בטבת התשפ"ג (31 בדצמבר 2022), כי רשות מקומית אינה אוכפת את העבירה המנויה בפרט 1 לתוספת האחת עשרה, רשאי הוא לפנות לרשות המקומית בבקשה כי תחל לאכוף את העבירה כאמור בתוך 18 חודשים ממועד פנייתו; הרשות המקומית תשיב לבקשתו של השר בתוך 180 ימים ממועד פנייתו. (2) לא השיבה הרשות המקומית לפנייתו של השר כאמור בפסקה (1) או הודיעה לו שאינה מעוניינת לאכוף את העבירה כאמור באותה פסקה, רשאי השר להורות כי מפקחים שהוסמכו לפי סעיף 61ז יאכפו את העבירה המנויה בפרט 1 לתוספת האחת עשרה בתחום אותה רשות מקומית; הורה השר כאמור, יפרסם הודעה ברשומות על העברת סמכויות האכיפה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ועל מועד תחילת האכיפה על ידי המשרד. (3) רשות מקומית שסמכויות האכיפה שלה הועברו למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים כאמור בפסקה (2), רשאית לפנות לשר בבקשה להשיב לה את סמכויות האכיפה; ביקשה רשות מקומית כאמור, יורה השר למפקחים כאמור בפסקה (2) לחדול מביצוע האכיפה ויפרסם הודעה ברשומות על העברת סמכויות האכיפה לרשות המקומית ועל מועד תחילת האכיפה על ידי הרשות המקומית.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 18. סמכות רשות תמרור מקומית
18. 7 (א) זולת אם הורתה רשות התמרור המרכזית אחרת, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה – (1) תמרורי אזהרה והתראה; (2) תמרורי הוריה 220 עד 229; (3) תמרורי זכות קדימה 304 ו–305; (4) תמרורי איסורים והגבלות 404, 435 ו–436 שתוקפם רק בשעות הלילה ותמרורים 437 ו-439 לגבי הסדרי חניה; (5) תמרור תחבורה ציבורית 510; (6) תמרורי מודיעין והדרכה למעט תמרור 618, ו–636; (7) תמרורי סימון על פני הדרך, למעט תמרורים 811, 812 ו–818; (8) תמרורים באתר עבודה; (9) סמלים כמפורט בנספח להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010; (10) תמרורי רמזורים ובקרת נתיבים 722. (ב) בתחום שנקבע לה בידי רשות התמרור המרכזית בהודעה בכתב, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), לקבוע הסדר תנועה, למעט קביעת תמרורים 230, 231, 309, 310, 501 עד 509 ו–511 עד 513. (ב1) נוסף על האמור בתקנת משנה (ב), בתחום שנקבע לה לפי תקנת משנה זו בידי רשות התימרור המרכזית בהודעה בכתב, רשאית רשות תימרור מקומית שהיא בעל תפקיד בחברה ממשלתית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), לקבוע הסדר תנועה לפי תמרורים 501 עד 509 ו–511 עד 516; לעניין זה, "חברה ממשלתית" – חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 . (ג) רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו-(ב). (ד) רשות תמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה. (ה) רשות תמרור מקומית רשאית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי – לגבי דרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד,לקבוע הסדר תנועה זמני, למעט קביעת תמרורים 230, 231, 309, 310, 501 עד 509 ו–511 עד 513; בתקנת משנה זו, "הסדר תנועה זמני" – הסדר תנועה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, שניתן להארכה מזמן לזמן לתקופה של ארבעה חודשים, מנימוקים שיירשמו ולאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי.
חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024
סעיף: 28. הסמכת פקח או עובד רשות מקומית למפקח
28. (א) פקח שהוסמך לפי סעיף 3 לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016, לשם אכיפת עבירות תעבורה בתחומי רשות מקומית, יהיה מפקח לפי חוק זה לגבי הפרות תעבורה שהן עבירות תעבורה המנויות בתוספת הראשונה לחוק האמור שלגביהן הוסמך, ויהיו נתונות לו, לשם אכיפת הפרות תעבורה לפי חוק זה, סמכויות הפיקוח והאכיפה הנתונות לו לשם אכיפת עבירות תעבורה לפי סעיף 4 לחוק האמור, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 5 עד 7 לחוק האמור. (ב) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי סעיף 27א1(ב) לפקודת התעבורה, יהיה מפקח לפי חוק זה לגבי הפרות תעבורה שהן עבירות תעבורה המנויות בתוספת האחת עשרה לפקודת התעבורה, ויהיו נתונות לו לשם אכיפת הפרות תעבורה לפי חוק זה, הסמכויות הנתונות לו לשם אכיפת עבירות תעבורה לפי סעיף 27א1 לפקודת התעבורה.
כל הזכויות שמורות ©