כל הזכויות שמורות ©
הפסיקה העדכנית בבתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מדגישה באופן עקבי את החובה המוגברת של נהגים להגן על הולכי רגל במעברי חצייה. בתי המשפט באזור הצפון קובעים סטנדרטים ברורים לאחריות הנהג בהתקרבות למעברי חצייה, תוך הגדרת נסיבות מחמירות ומתן הנחיות מעשיות שנועדו להבטיח את בטיחות הולכי הרגל במרחב העירוני.
החובה המרכזית של נהגים כלפי הולכי רגל מעוגנת בתקנות התעבורה, כאשר הבסיס לחובות אלה נמצא בתקנה 67(א) לתקנות התעבורה:
תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961:
"לא יחצה אדם כביש אלא במעבר חציה… ובמקום שאין בו מעבר – בקו ישר מצד אחד של הכביש למשנהו"
תקנה זו, יחד עם תיקונים מאוחרים יותר לתקנות התעבורה, מגדירה מערכת של חובות הדדיות בין נהגים והולכי רגל. עם זאת, הפסיקה העקבית של בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מדגישה כי האחריות העיקרית לבטיחות במעברי חצייה מוטלת על הנהג, בהיותו מפעיל כלי רכב שעלול לגרום נזק משמעותי.
בשנים האחרונות עברה תקנה 67 מספר תיקונים משמעותיים שהרחיבו את אחריות הנהג:
תיקונים אלה משקפים את המגמה של הגברת ההגנה על הולכי רגל, והפסיקה של בתי המשפט בחיפה מיישמת אותם באופן מחמיר.
הפסיקה של בתי המשפט לתעבורה בחיפה מדגישה את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהגים:
רעפ 6377/21 גופי גופי נגד מדינת ישראל (ניתן ב-27/09/2021):
"המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגע בה וגרר אותה מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מרטש את שתי רגליה."
פסק דין זה, שניתן בהקשר של תאונה קשה בחיפה, מדגים את הסטנדרט הגבוה הנדרש מנהגים. אף שהנהג האט כדי לאפשר להולך רגל אחד לחצות, הוא לא בדק אם ישנם הולכי רגל נוספים, ובית המשפט ראה בכך הפרה חמורה של חובת הזהירות המוגברת.
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מדגישים את חובת הנהג לצפות מראש את נוכחותם של הולכי רגל:
עפת (חיפה) 4955-04-20 פאולה קולר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-08/06/2020):
"המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה."
פסק דין זה ממחיש את העיקרון לפיו אפילו טעות אנוש (לחיצה בטעות על דוושת הגז במקום הבלם) אינה פוטרת את הנהג מאחריות. בתי המשפט בחיפה מצפים מנהגים לשליטה מלאה ברכב בקרבת מעברי חצייה ולצפיות גבוהה באשר לנוכחות הולכי רגל.
בתי המשפט בחיפה פיתחו פסיקה ייחודית המתייחסת לתנאים המקומיים באזור הצפון:
הפסיקה בבתי המשפט לתעבורה בחיפה מייחסת חשיבות רבה לשדה הראייה של הנהג:
בתי המשפט בחיפה קבעו כי שדה ראייה מוגבל אינו מהווה הגנה לנהג, אלא דווקא מחייב זהירות יתרה והאטה משמעותית.
הפסיקה העקבית של בתי המשפט בחיפה מדגישה את חשיבות מהירות הנסיעה:
בתי המשפט בחיפה קבעו כי גם נסיעה במהירות המותרת בחוק אינה מספקת כאשר מדובר בהתקרבות למעברי חצייה, ונדרשת האטה משמעותית נוספת.
גורם מכריע נוסף בפסיקת בתי המשפט לתעבורה בחיפה הוא מידת תשומת הלב של הנהג:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מספקים הנחיות מעשיות לנהגים:
הפסיקה של בתי המשפט בחיפה מדגישה את חשיבות הזיהוי המוקדם:
בתי המשפט בחיפה מדגישים חובת זהירות מוגברת בתנאים מיוחדים:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מיישמים מדיניות ענישה מחמירה במקרים של פגיעה בהולכי רגל:
הפסיקה בבתי המשפט בחיפה מזהה מספר נסיבות מחמירות:
הפסיקה העדכנית בבתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מדגישה באופן חד-משמעי את האחריות המוגברת של נהגים כלפי הולכי רגל במעברי חצייה. הפסיקה המחמירה משקפת את המגמה הכללית של הגברת ההגנה על משתמשי דרך פגיעים, ואת ההכרה בפער הכוחות המובנה בין נהגים להולכי רגל.
נהגים באזור חיפה והצפון נדרשים לערנות מיוחדת, האטה משמעותית והתחשבות בכל הולך רגל המתקרב למעבר החצייה. עליהם להתאים את נהיגתם לתנאים הייחודיים של האזור, כולל טופוגרפיה מאתגרת, תנאי מזג אוויר משתנים, ואזורים עירוניים צפופים.
אי עמידה בחובות אלו עלולה להוביל להרשעה בעבירות תעבורה חמורות ולענישה משמעותית, כולל מאסר בפועל, פסילת רישיון ממושכת, וקנסות כבדים. מעבר להשלכות המשפטיות, הציות לכללים מבטיח את בטיחותם של כל משתמשי הדרך ומונע פגיעה בחיי אדם.
אחריות זו מתחדדת לאור הפסיקה העקבית של בתי המשפט בחיפה, המדגישה כי גם במקרים של טעות אנוש או תנאים מאתגרים, האחריות העיקרית לבטיחות במעברי חצייה מוטלת על הנהג, שעליו לנקוט בכל האמצעים הנדרשים למניעת פגיעה בהולכי רגל.
בפ"מ (חיפה) 5323-01-19- סמסון יעקובוב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: גיל קרזבום
באמצעות לשכת תביעות תעבורה חיפה החלטה הבקשה וטענות הצדדים 1. לפניי בקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלנהוג לתקופה של 60 ימים לאחר שבתאריך 08.01.19 היה מעורב בתאונת דרכים (פגיעה בהולכת רגל על מעבר חציה). 2 2. ב"כ המבקש חלק על קיומן של ראיות לכאורה. טען כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת שהתרחשה לאחר שרכבו חלף את מעבר החצייה והולכת הרגל נפגעה מהדופן הימני האחורי של הרכב. עוד ציין כי המבקש נהג במהירות נמוכה ביותר ושדה הראייה היה מוגבל (צירף תמונה). בנוסף טען שהשימוע בפני הקצין נערך למבקש לאחר שחלפה התקופה הקבועה בפקודה (3 ימים). הפנה לנסיבותיו האישיות של המבקש ולהיותו מפרנס יחיד אשר עובד לפרנסתו כנהג מונית. בנוסף טען שעברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד בהתחשב בוותק נהיגתו והיותו נהג מקצועי, ובהתאם לא נשקפת כל מסוכנות מהמשך נהיגתו. לאור כל האמור לעיל, ביקש לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול הפסילה המנהלית. 3. המבקש עצמו ציין שמדובר במקום בו מתרחשות תאונות רבות , פרנסתו תלויה ברישיונו והוא נהג זהיר. 4. המשיבה התנגדה לבקשה לאור נסיבות התרחשות התאונה ותוצאותיה. הגישה את חומר החקירה וטענה לקיומן של ראיות לכאורה. הפנתה לקביעת הבוחן לפיה מדובר בתאונה נמנעת והדגישה את תוצאותיה הקשות של התאונה אשר גרמה להולכת הרגל חבלות של ממש (שברים ברגלה). הפנתה לעברו התעבורתי של המבקש, אשר נוהג משנת 1986 ולחובתו 32 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות של סטייה נתיב, חציית שטח הפרדה, עבירות מהירות ועוד. דיון והכרעה ראיות לכאורה 5. בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת החשד המיוחס למבקש. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת החשד המיוחס למבקש, ובפרט נהיגתו הרשלנית ואחריותו לגרימת התאונה ותוצאותיה.
החלטה |16/01/2019 |בית המשפט לתעבורה – חיפה
עפת (חיפה) 60805-12-18- דליה ביאר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ערן קוטון
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי ת"ד 2883-04-17 ההליך לפני בית משפט קמא 2. לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערערת עבירות של התנהגות הגורמת נזק ואי קיום הוראת תמרור, לפי תקנה 21(ב)(2) (חובתו של עובר דרך) ותקנה 22(א) (ציות לתמרורים) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 3. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 4.11.16 סמוך לשעה 19:10, נהגה המערערת ברכב פרטי (להלן: "הרכב") במפרץ חיפה, מכיוון כביש 22 לכיוון 'חוצות המפרץ', והגיעה לצומת מרומזר בו פעלו הרמזורים כתקנם (להלן: "הצומת"). המערערת נהגה ברשלנות, לא שמה לב לדרך, לא צייתה לאור רמזור אדום בכיוון נסיעתה ונכנסה לצומת תוך שהיא חוצה את קו העצירה באור אדום. הרכב חסם דרכו של נהג אחר שנהג ברכב פרטי (להלן: "הנהג") אשר נכנס לצומת בחסות אור ירוק. הרכבים התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג בגופו ונזקק לטיפול רפואי, כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. 4. המערערת כפרה בעובדות כתב האישום אם כי לא בנהיגת הרכב. להגנתה טענה המערערת כי נכנסה לצומת בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתה. לפיכך, התקיים בבית משפט קמא הליך הוכחות. 2 5. בהליך ההוכחות העידו מטעם המשיבה מספר עדים, ובהם בוחן תאונות דרכים (להלן: "הבוחן") אשר חקר את התאונה והגיש דוח בעניינה; הנהג; מנהלת מרכז ניהול התנועה במטרופולין חיפה (להלן "המנהלת"), אשר חתמה על תעודת עובד ציבור (תע"צ); ואדם שטען שהיה עד לתאונה (להלן: "עד הראיה"). מטעם ההגנה העידה המערערת.
פסק דין |15/01/2019 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 56123-02-19- ראובן הירש נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ערן קוטון
כללי 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי תת"ע 9557-09-17. לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסה למערער עבירה של עצירת רכב בתוך מעבר חצייה, לפי תקנה 72(א)(6) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, שזו לשונה – "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים עשר מטר לפניו; ". על פי כתב האישום, בתאריך 17/11/16, בשעה 11:49, בהיותו ברכב מסוג אוטובוס ציבורי זעיר, עצר המערער את הרכב במעבר חצייה. ההליך בבית משפט קמא 2. המערער התייצב בבית משפט קמא ביום 1/11/17 וכפר במיוחס לו. המערער טען – 2 " לא היה ולא נברא. כדי לצאת שמאלה בא שוטר חותך אותי ולא נותן לי לנסוע ורושם לי דוח. יש לי עדה. אני גר במקום. נהגתי. האוטו היה מונע. אני עמדתי לפני מעבר החצייה. בנתיב נסיעה ימינה. סגרתי קצת כניסה לחנייה. צפצפו לי. התקדמתי טיפה קדימה עם אורות מהבהבים לפני מעבר החצייה. ברגע שסיימתי להסתכל בטלפון התחלתי לנסוע טיפה ובא השוטר הגאון הזה וחוסם אותי. התחלתי בדיוק לנסוע. לא שמתי לב שיש לי ארבעה מהבהבים. הוא בא ועוצר אותי. הוא חשב שבגלל שהייתי עם מהבהבים הייתי בעצירה. נכון שמקודם שמתי ארבעה מהבהבים. זה מול הבית שלי. הוא סגר אותי. הוא החזיק אותי ברוב חוצפתו 20 דקות, ואיני יודע אם הוא יודע לכתוב. אני מבקש לזמן את הקצין שלו.
פסק דין |30/03/2019 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 54652-10-19- ליאור אמרה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אברהים בולוס
מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה-פלילי פסק דין ערעור על הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה בחיפה שניתנה בת"ד 5452-05-16, מיום 20.5.19 (להלן: הכרעת הדין). החלטתי לקבל את הערעור ולזכות המערער מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – להלן אנמק. רקע וההליכים 2 1. בכתב האישום אשר הוגש לבית משפט קמא נטען, כי ביום 15.8.15 המערער נהג באופנוע ברח' העצמאות בעיר חיפה. המערער נהג ברשלנות בכך שנסע על המדרכה שלא לשם חצייתה וכתוצאה מכך התנגש עם חזית האופנוע בדלת ימנית אחורית של רכב פרטי שנסע משמאלו בכיוון נסיעת המערער, ואשר פנה ימינה כדי להיכנס לחניה (להלן: הרכב). עוד צוין בכתב האישום, כי רשלנות המערער באה לידי ביטוי בכך שנהג באופנוע על המדרכה שלא לשם חצייתה, דבר שגרם לקרות התאונה. כתוצאה מהתאונה נחבל נהג הרכב המעורב וכן נגרמו חבלות של ממש לרוכב אשר נסע עם המערער באופנוע הכוללים שברים רבים בפניו, ניתוח ואשפוז למשך 10 ימים, כן נגרמו נזקים לכלי הרכב המעורבים. 2. בכתב האישום יוחס למערער ביצוע העבירות הבאות: נהיגה על מדרכה (שלא לשם חצייתה) לפי תקנה 38(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: התקנות); נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה , התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה); התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודה. 3. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום והודה בעצם הנהיגה וקרות התאונה. המערער טען כי הוא נסע בנתיב הימני בכביש והרכב , אשר נסע בנתיב השמאלי, הוא שסטה ימינה במהירות לתוך חניה בצד הימני של הכביש, חסם את מסלול נסיעתו וגרם להתנגשות.
הכרעת דין |15/12/2019 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 31447-02-20- שלומי בן סימון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה (כב' ס הנשיא טל תדמור-זמיר) בתיק ת"ד 4739-01-18 במסגרתו הורשע המערער בעבירות אי מתן אפשרות חציה לפי תקנה 67(א) לתקנת התעבורה, נהיגה ברשלנות לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות שגרמה נזק וחבלה לגוף לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה. 2. המערער משיג על הכרעת הדין בעניינו. רקע ועובדות כתב האישום 3. כנגד המערער הוגש לבית משפט קמא כתב אישום בגדרו נטען כי בתאריך 14.4.17 סמוך לשעה 15:11 נהג המערער רכב פרטי (להלן: "הרכב") ברחוב דגניה בחיפה. בהגיעו סמוך לבית מספר 10, חצתה הגב' סלם אושרת (להלן: "הולכת הרגל") את הכביש במעבר חציה, מימין לשמאל בכיוון נסיעת המערער. המערער נהג ברשלנות, בכך שלא האט בהתקרבו למעבר החציה, לא הבחין במועד בהולכת הרגל ופגע בה לאחר שהיא הספיקה לחצות כ- 1.6 מטרים מהמעבר. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל ונגרם נזק לרכב. 2 4. המערער כפר בעובדות כתב האישום אם כי לא בנהיגת הרכב בזמן ובמקום המצוין בכתב האישום וטען שהתאונה לא אירעה במעבר חציה והוא לא פגע בהולכת הרגל אלא בשקיות שהחזיקה בידיה. הכרעת הדין של בית משפט קמא 5. ביום 2.12.19 הרשיע בית שמפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהכרעת דינו של בית משפט קמא, סקר את עדויותיהם של הנפגעת, עדותו של הבוחן רס"מ אפי דרור ושל המערער, ונתן אימון מלא בעדי תביעה ובגרסאותיהם, בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה. 6. בית משפט קמא סבר כי הוא נדרש לענות, על שתי שאלות שהיו במחלוקת בבית משפט קמא, הראשונה קיומו של מגע בין הולכת הרגל ובין רכבו של המערער; השנייה היכן אירעה התאונה, האם על מעבר חציה או מספר מטרים אחריו.
פסק דין |01/04/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 25754-03-21- שלמה שלומי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
פסק דין מבוא: 1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית המשפט לתעבורה"), שניתן ע"י כב' השופטת רונה פרסון, בתיק ת"ד 8087-01-16. הכרעת הדין ניתנה ביום 09.12.19 וגזר הדין ניתן ביום 25.1.21 . 2. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין. ההליך בבית המשפט לתעבורה: 3. המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין העבירות הבאות: 2 עבירה של הובלת מטען שאינו מחוזק היטב, לפי תקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה , תשכ"א-1961, (להלן: "הפקודה"); עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ביחד עם סעיף 38(3) לפקודה; עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי , תש"ל- 1970; וכן עבירה של נהיגה ברכב שתוקף רישיונו פקע מעל ששה חודשים, לפי סעיף 2 לפקודה. 4. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 26.11.15 סמוך לשעה 09:55, נהג המערער רכב משא מסוג פיג'ו (להלן: "רכב המערער"), עם גרור (להלן: "הגרור, "הנגרר" או "העגלה"), בכביש מספר 22 מכיוון כללי עכו לכיוון חיפה והגיע מול מעבר חירם, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים. הכביש במקום הוא דו מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי, דו נתיבי, כביש תקין, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים למרחק 200 מטר. אותה עת, במקום הנ"ל מאחורי רכב המערער נסע אופנוע מסוג סאן יאנג (להלן: "האופנוע"), נהוג בידי אלדד אברג'יל ואילו אחרי האופנוע נסע רכב משא מסוג פיג'ו (להלן: "הפיג'ו המסחרי") נהוג בידי חיים כהן ואחריו נסע רכב פרטי מסוג סובארו (להלן: "הסובארו") נהוג בידי אדי אסולין.
פסק דין |23/05/2021 |מחוזי – חיפה
רע"פ 6377/21- גופי גופי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 שניתן על ידי כב' השופט א' סלאמה; ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד תומר גונן החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' סלאמה) בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 , במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת ר' פרסון) בת"ד 3210-12-16 מיום 27.10.2020 . רקע והליכים קודמים 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וכן בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות. 2 על פי המתואר בהכרעת הדין, המבקש נהג ביום 18.10.2016 במשאית בבסמת טבעון, בצומת הרחובות ברטעה וערה, בסמוך לסופרמרקט האני. "הכביש במקום דו סטרי, מופרד על ידי אי תנועה בנוי, חד נתיבי, כביש תקין, יבש, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים במרחק 62.5 מטר, במקום יש מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, במרכז הצומת כיכר". באותה העת, חצתה את הכביש, בתוך מעבר חצייה, הולכת הרגל – הגב' עלי חוסיין פתחייה, ילידת 1960 (להלן: "הולכת הרגל" או "הנפגעת"), אשר חצתה את חלקו הראשון של המעבר, עברה את אי התנועה הבנוי והספיקה לחצות כמחצית מחלקו הראשון של המעבר עד שנפגעה. המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגע בה וגרר אותה מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מרטש את שתי רגליה.
החלטה |26/09/2021 |בית המשפט העליון
רע"פ 2497/23- סעיד עאסלה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 שניתן על ידי השופט א' בולוס בשם המבקש: עו"ד מוטי לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א בולוס) ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 , בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (השופט י בכר) ב-ת"ד 139-03-17 מיום 30.1.2023 . 2. על פי כתב האישום, בשעות בוקר יום 13.12.2016 המבקש נהג בכביש פנימי בעיר עראבה (להלן: הכביש). באותה עת הולכת רגל, ילידת שנת 2001 (להלן: הולכת הרגל), חצתה את הכביש. המבקש נהג בקלות ראש בכך שבהיותו בלתי מורשה לנהיגה, לא הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד, לא האט את מהירות נסיעתו ופגע בה מבלי לאפשר לה להשלים את חציית הכביש (להלן: התאונה). נוכח פגיעתה, הולכת הרגל נזקקה לטיפול רפואי. המבקש ביצע את המעשים המתוארים כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה או ביטוח רכב ובעודו פסול מנהיגה מכוח שני הליכים משפטיים קודמים. בגין האמור, יוחסו למבקש עבירות של נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה אשר מעולם לא הוצא, כלשון כתב האישום, לפי סעיף 10א יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה; נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה; אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); והתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. 3. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
החלטה |16/04/2023 |בית המשפט העליון
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בגין המתואר לעיל, למבקש יוחסו עבירות של אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); וגרימת תאונה שגרמה לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. 5. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת בתום שמיעת ראיות ובהכרעת דין מפורטת, תוך התייחסות אחת לאחת לטענות מפי המבקש. בין היתר, עמד בית המשפט לתעבורה על המסגרת הנורמטיבית המחייבת לצורך הכרעתו, בכלל זה, על חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה וחובותיו להולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חציה. 6. בית המשפט לתעבורה הדגיש את ההלכה הקובעת את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, בלי שנמנע מלציין כי אף על הולך רגל חלים כללים בהגיעו "לשטח זה". יחד עם זאת, צוין כי על הנהג השולט בכלי הרכב מוטלת האחריות הראשונה במעלה לנהוג בזהירות, ובכלל זה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. במקרה דנן נקבע כי המבקש התרשל בנהיגתו בשל הפרת חובותיו כנהג בהתקרבו למעבר חציה, בהסתמך על סרטון נתונים שהתייחס למהירות נסיעת רכב המבקש, מהירות חצית הולכת הרגל, מרחק החציה של הולכת הרגל ומקום ה"אימפקט" המדויק בכביש. 7. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט לתעבורה כי לא נערך שחזור של התאונה וכי אין כל תחשיב הקובע באיזה מהירות נסיעה הייתה התאונה נמנעת. ואולם נקבע שבנסיבות התאונה דנן ניתן לקבוע גם בלי החישובים המתמטיים כי המבקש יצר באופן נהיגתו סיכון בלתי סביר, וסיכון זה התממש בתאונה שהתרחשה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 30937-01-13- לילי מץ נגד מדינת ישראל- פרקליטות מחוז חיפה- פלילי
שמות השופטים: כמאל סעב
מבוא: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה"). 2. הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 וגזר הדין ניתן ביום 12.12.12 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 4232-06-11. ההליך בפני בימ"ש קמא: העבירות שיוחסו למערערת: 3. המערערת הובאה לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. עובדות כתב האישום: 3. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערערת נהגה ברכבה ביום 25.6.08 , סמוך לשעה 12:00, ברח' חניתה בנווה שאנן חיפה. הכביש במקום הינו חד-מסלולי, תקין, יבש, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לכיוון מעבר החצייה למרחק 30 מטר מדוד, במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה לעין, ובצד ימין מוצב תמרור ג- 7 המצביע על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצה את הכביש על מעבר החצייה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 (להלן: "הולך הרגל"), אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה ואז נפגע על ידי רכבה של המערערת. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברשלנות, בכך שלא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולך הרגל להשלים החצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בו (להלן: "התאונה").
פסק דין |02/05/2013 |מחוזי – חיפה
גמר (פתח תקווה) 743-11-15- מדינת ישראל נגד ויאצסלב גלוסקין
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון: 15 "ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מפניו, כשיודע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חצייה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי הרגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו" מכל המובאות נמצאנו למדים כי לא תישמע טענת ההגנה על מגבלה בשדה ראיה כפוטרת את הנאשם מאחריות למותה של המנוחה ודאי וודאי כאשר המדובר במעבר חציה. עוד אוסיף בפרק זה, העוסק בחובה הנורמטיבית החלה על נהג, כי מגרסת ההגנה (עדות הנאשם, פרוטוקול עמ' 33 שורה 6 וכן עדות מומחה ההגנה, פרוטוקול, עמ' 37, החל משורה 29: ". . . לא ניתן לשלול את האפשרות הסבירה מאוד שבזמן הזה ראשו של הנאשם היה לכיון השני כפי שהיה חייב להיות"), עולה האפשרות כי הנאשם היה עסוק, בזמן הפניה, ברכבים שבאו מימין ולא הביט לכיוון מעבר החציה עולה. אף בקבלת טענה זו לא יהיה כדי לפטור את הנאשם מאחריות לתאונה: חובתו של נהג היא להביט הן לימין והן לשמאל במהלך ביצוע הפניה. אולם טרם שיחלוף את מעבר החציה, חובתו היא להביט דווקא לכיוון זה ולוודא שמעבר החציה פנוי מכל אדם או חפץ. יודגש, כי יש להביט לכיוון מעבר החציה בזמן שיאפשר בלימה בעת הצורך. מכל המקובץ, הרי שאני מאמצת את גרסת המאשימה בת/5, דו"ח ניסוי זמני נסיעה ושדה ראיה. היה על הנאשם להבחין במנוחה בכל רגע במהלך נסיעתו, בין אם חצתה מימין ובין אם חצתה משמאל. לו הנאשם היה מביט דרך חלון הרכב השמאלי, או מסיט את גופו, שדה הראיה היה מלא עבורו והמנוחה היתה נראית לעיניו בכל רגע נתון ובוודאי כאשר היה במרחק של 8.7 מטרים ממקום התאונה, מקום בו אף לגרסתו, החלה המנוחה בחציית הכביש.
החלטה |04/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
גמר (ירושלים) 9357-11-16- מדינת ישראל נגד יחיאל מיכאל ורדיגר
שמות השופטים: נאיל מהנא
כבר עתה אציין כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות, שמעתי את עדותו של הבוחן המשטרתי ועיינתי בחוות-דעת המומחה מטעם ההגנה, הגעתי למסקנה כי על פי ממצאי הבוחן המשטרתי עצמו לא ניתן לקבוע ברמה שמעבר לכל ספק סביר כי התאונה הייתה נמנעת וכי הנאשם התרשל בנהיגתו וגרם לתאונה. 10. אין מחלוקת בדבר קיומו של מעבר החצייה. המחלוקת מתמקדת כאמור בשאלה האם התאונה ארעה על מעבר החצייה או מספר מטרים לאחריו. 11. חובתו של נהג המתקרב למעבר חצייה מעוגנת בתקנה 52(6) לתקנות התעבורה אשר קובעת כי עליו להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו. תקנה 67 לתקנות התעבורה קובעת כי "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". 12. בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.05.98 ) (להלן: "פס"ד מלניק") קבע בית המשפט העליון מהי חובת הצפיות המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חצייה: "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל". 6 13. בית המשפט העליון חזר על חובת הצפיות המוטלת על נהג והחובה להאט את מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר חצייה בקבעו כי: "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה.
הכרעת דין |19/06/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
גמר (תל אביב) 2043-07-15- מדינת ישראל נגד חיים טאיב
שמות השופטים: אריה זרזבסקי
(6) בהתקרבו למעבר חציה;" תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " 30. נוכח הוראות אלה, הבסיס הנורמטיבי לכלל הדיון בתיק הוא בשאלה האם קיים הנהג את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק במפורש, לפיו עליו להאט עד כדי עצירה כשהראות מוגבלת או בהתקרבו למעבר חציה, ולמעשה מבחינה משפטית, אין נפקות לכל החישובים שנערכו הן על ידי הבוחן והן מומחה ההגנה, באשר מדובר על תאונה שהתרחשה על מעבר חציה, או למצער בסמוך מאוד למעבר החצייה. החישובים שנערכו על מנת לקבוע האם התאונה נמנעת או לא נמנעת, יפים למקרים בהם מדובר בחצייה שלא על מעבר חצייה. נסיעה ב-30 קמ"ש, בהתאם לנזקים שנגרמו לרכב, נראה שנסיעה כזו אינה עומדת ברף שמטיל החוק – נסיעה איטית עד כדי יכולת עצירה של הרכב בכל רגע נתון. אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" שדה הראיה החסום על ידי כלי הרכב החונים בצד הכביש, במקרה של קרבה למעבר חציה, לא רק שאינו מפחית מאחריותו של הנאשם לתאונה, כי אם להפך – מטיל עליו חובת זהירות מוגברת וחובה בפועל להאט ולקחת בחשבון את הולכי הרגל הנסתרים מעיניו. 31. בבש"פ 6616/99 הילה בר נוף נ' מדינת ישראל מיום 6.10.99 , נקבע כי במעבר חצייה זכות הקדימה היא של הולך הרגל, וכך נאמר שם: 15 "הגרסה לפיה לא ניתן היה לראות את הולכת הרגל משום שמכונית שחנתה על המדרכה הסתירה אותה, היא חרב פיפיות לעוררת.
הכרעת דין |28/04/2019 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
ת"ד (פתח תקווה) 11309-07-22- מדינת ישראל נגד אשר פרחי
שמות השופטים: מגי כהן
דיון והכרעה לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא נותר ספק בליבי כי הנאשם אחראי למיוחס לו בכתב האישום ולהלן נימוקי: 9. הנאשם העיד כי נסע לאט והתקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת. תקנה 67 א לתקנות התעבורה מסדירה כיצד על הנהגים להתנהג בהתקרב למעבר חציה: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". ביהמ"ש העליוןבע"פ 8827/01 "ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל " קבע כי: "הנה כי כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. . . חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהגה. או-אז, חובה היא המוטלת על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" באותו מקרה קבע ביהמ"ש העליון כי רשלנות של הולך רגל אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי-משפטי בין התנהגות הנהג לבין קרות התאונה. גם בג"ץ 8150/13 "דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה – המחלקה הפלילית " (נבו 06.08.2014 ) קבע ביהמ"ש כי: "ניתן אפוא להצביע על שני כללים גדולים בכגון דא שאינם סותרים זה את זה. הכלל הראשון הוא כי על נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת אחריות מוגברת.
הכרעת דין |05/09/2023 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
עפת (ירושלים) 35654-04-19- באסם טהה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: רם וינוגרד,שושנה ליבוביץ,ת בר אשר
אלה דאגו לאפשר להולכי רגל חציה בטוחה, ולכן צריך כל נהג לצפות בהתקרבו למעבר חציה כי יעשה בו שימוש על ידי הולכי רגל. . . יש ורשלנות הולך הרגל כה גדולה, עד שהיא מנתקת את הקשר הסיבתי, יש והנסיבות מצביעות על כך שהתאונה היתה בלתי נמנעת". 9 עוד הדגיש בית המשפט (כבוד השופטת י' שיצר) שם: ". . . זכויותיה כהולכת רגל אינן עדיפות ואינן מוחלטות והוראות התקנות הנ"ל מחייבות. זאת ועוד, גם אם המערער היה מבחין במנוחה, ספק בעיני אם צריך היה לנחש כי תרד לכביש בפתאומיות (לא מדובר בילדה או באיזור משחקי ילדים). אם לא תאמר כן, משמעות הדבר הטלת חובת עצירה מוחלטת על הנהג, כל אימת שהוא מבחין בהולך רגל על המדרכה. זוהי חובה מרחיקת לכת שמשמעותה לא רק פגיעה בתנועה הזורמת, אלא אולי שיתוקה. תוצאה כזו היא בלתי מעשית ואינה מתיישבת עם ייעוד הכביש לנסיעת כלי רכב, והמדרכה להולכי רגל. על חציית כבישים צריכים לחול כללים ברורים, כפי שבאים לידי ביטוי בחוק ובתקנות". 13. דברים דומים אמר בית המשפט בעניין ת"פ (מחוזי חיפה) 240/02 מדינת ישראל נ' יצחק ( 21.4.20104 ) (כבוד השופט ר' שפירא) (להלן – עניין יצחק), בהכרעת דין שבה זיכה נאשם מעבירת הריגה וגם מהרשעה חלופית בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. באותו עניין דובר בפגיעה בהולך רגל שחצה מעבר חציה בניגוד לאור אדום ונפטר כתוצאה מפגיעת רכבו של הנאשם. כאמור שם: "בנסיבות המקרה שבפני סבור אני כי גם אם צריך נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל יחצו מעבר חצייה בניגוד לרמזור, הרי שבמקרה זה כשהצומת מרומזרת , רשאי הנהג להניח כי הולכי הרגל מצייתים לרמזור ובהתאם גם מידת הציפיות להולך רגל המפר את הוראות הרמזור צריכה להיות פחותה מזו שבצומת ללא רמזור".
פסק דין |10/07/2019 |מחוזי – ירושלים
עפת 25078-07-11- בנו גנות נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה,(להלן: "בית המשפט לתעבורה"). הכרעת הדין ניתנה ביום 24.5.11 וגזר הדין ניתן ביום 2.6.11 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 1373-08-09. המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה חבלה לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערער נהג ברכבו ביום 12.6.08 , סמוך לשעה 19:00, ברח' חניתה בחיפה, הגיע לצומת עם רח' חנן. הכביש במקום היה תקין, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לפנים למרחק של כ- 70 מ', במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, משני צידי הדרך מוצבים תמרורי ג- 7 המצביעים על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערער, חצתה את הכביש על מעבר החציה הולכת רגל (להלן: "הולכת הרגל"), אשר הספיקה לחצות את מרבית מעבר החצייה ואז נפגעה על ידי רכבו של המערער. עוד נטען, כי המערער נהג ברשלנות, בכך שעל אף שעצר לפני מעבר החצייה, ללא סיבה סבירה לא הבחין כלל בהולכת הרגל, החל בנסיעה תוך שהוא מסב את מבטו לשמאל ופגע עם חזית רכבו בהולכת הרגל שנפלה על הכביש (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל וניזקקה לטיפול רפואי. המערער הודה במקום ובזמן בו נהג ברכב ובכך שהתאונה התרחשה בסמוך למעבר החציה, אך טען כי הולכת הרגל לא הייתה על מעבר החצייה כאשר החל לנסוע.
פסק דין |24/12/2011 |מחוזי – חיפה
ת"ד (חיפה) 4232-06-11- מדינת ישראל נגד לילי מץ
שמות השופטים: שלמה בנגו
ואף תקנה 67 (א) קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". נמצא, כי על פי תקנות התעבורה, מהירות הנסיעה צריכה להיות תואמת את הנסיבות ואת הסיכון שהיא מהווה למשתמשים בדרך. במסגרת קביעת סבירות המהירות בנסיבות המקרה, יש להתחשב בכך שהרכב מתקרב למעבר חצייה. הנאשמת טוענת כי נסעה במהירות 10/20 קמ"ש חלפה על פני מעבר החציה, אך לא הבחינה כלל בהולך הרגל, עד ששמעה חבטה בצד הימני של הרכב. לדבריה, לא הבחינה בו בשל רכבים שחנו במקום. אפילו נקבל כי יש ממש בטענתה כי הולך הרגל יצא מבין מכוניות חונות, הרי שבהינתן שדה הראיה שעמד לרשותה, תנאי הראות, ויתר תנאי הסביבה, אין בכך כדי להפחית מאחריותה. ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל , נפסק, כי "קיומו של שטח מת בשדה ראיה אינו פוטר נהג מחובת הזהירות שהוא חב כלפי הולכי רגל החוצים במעבר חצייה או המתקרבים אליו". הטענה כי הולך הרגל, או מעבר החציה, היו מוסתרים מפני הנאשמת היא חרב פיפיות, שכן, ברור לכל נהג סביר, כי יש לצפות מעבר הולכי רגל במעבר חציה. לפיכך, אם חלקו מוסתר, מפאת מכוניות חונות, לפניו או עליו, הדבר מגביר את חובת ערנותו וזהירותו של הנהג, להאט את מהירותו, ואם צריך, אף לעצור, על מנת לוודא שלא 'יופתע' מהולך רגל במקום, וככל שיופיע, לאפשר לו לחצות בבטחה (ראו התקנות הנ"ל והאמור בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל (1999), מפי כב' השופטת שטרסברג כהן; ראו גם ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל (2003), כבוד השופט חשין, שם בפיסקה 29).
הכרעת דין |17/10/2012 |בית המשפט לתעבורה – חיפה
תדא (תל אביב) 2118-05-20- מדינת ישראל נגד סלים אלגואברה
שמות השופטים: אהרן האוזרמן
2 הולכות הרגל יורדות מיד אחריה לכביש אולם נעצרות מיד בתחילת חצייתן על גבי מעבר החצייה. נראה כי הבחינו במשאית של הנאשם ועצרו כדי לאפשר למשאית לעבור. 10. מהתיאור האמור, עולות 2 מסקנות סבירות העומדות במידת מה לזכותו של הנאשם. ראשית, בהנחה שיש ירוק משותף, וגם אם חובת הנאשם להאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה, ישנה לכאורה אחריות מסוימת גם של הולכת הרגל, ולראייה 2 הולכות הרגל שהבחינו במשאית ועצרו את חצייתן. שנית, יש לכאורה תמיכה בטענת הנאשם כי לא הבחין כלל בהולכת הרגל, משום שהייתה מוסתרת ב"שטח מת" שבצמוד לצד הקדמי ובחזית המשאית. אכן לא הובאה חוו"ד מומחה מטעם ההגנה לעניין זה, אולם אומר בזהירות כי קיומו של "שטח מת" בקטע מסויים שבו הולכת הרגל נמצאת בקרבה לחזית הימנית קדמית של המשאית הינו עובדה ידועה, ובגדר ידיעה שיפוטית של בית המשפט הדן בתיקי תעבורה. 11. העובדה כי בחלק ממסלול חצייתה הייתה הולכת הרגל מחוץ לשדה הראייה של הנאשם, פועלת כשיקול המפחית מהערכת רמת רשלנותו. יש לזכור כי הנאשם נסע במהירות איטית, ולשיטתו הסתכל ימינה ושמאלה. 12. ראוי לציין אף "מושכלות ראשונים" שכבר נקבע מזמן כי אין במעשה רשלנות של נהג אחד כדי לפטור את הנהג השני ממעשה רשלני שלו (שהוביל לתאונה). הדברים נכונים גם כשאותו "אחד" הוא הולך רגל. יחד עם זאת, במסגרת שיקולי הענישה, וקביעת העונש הראוי בכל מקרה בתוך מתחם הענישה, יש לתת משקל ל"רשלנות תורמת" לכאורית של הולכת הרגל, כנימוק לקולא, לצורך הטיית הכף לטובת ענישה ברף הנמוך. על בסיס תיאור נסיבות התאונה כפי שעולה מחומר הראיות כאמור, אני מוצא כי במקרה דנן הייתה רשלנותו של הנאשם, שהתבטאה בפגיעה ההולכת רגל על מעבר החצייה, ברמה נמוכה יחסית.
גזר דין |07/05/2022 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 67. הולכי רגל במעבר חציה
67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) מעבר החציה המחולק על-ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. (ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל; (2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל; (3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה; (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת; (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; (6) (נמחקה). (ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
טען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל ; "מכונה נגררת"-מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר; "מכונה ניידת"-רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה; "מכונה ניידת רגלית"-מכונה ניידת שהתקיימו בה שני אלה: (1) מכוונת בידי אדם האוחז בה; (2) אינה מיועדת, על פי המבנה שלה, להסעת נהג או נוסעים על גביה; "מלגזה"-מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות , אשר צוינה ברישיונה כמלגזה; "מנהל אגף הרכב"-מי שמונה להיות מנהל אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה; "מנהרה"-דרך העוברת מתחת לכביש או מסילה, או מעבר תת–קרקעי אחר המיועד למעבר רכב, שלפניו הוצב תמרור המציין אותה; "מסגרת בטיחות אחורית" 4-(נמחקה); "מספר שלדה"-המספר שה טביע יצרן הרכב בעת ייצורו בשלדת הרכב, ובהעדר שלדה-במרכב; "מעבדה מוסמכת"-כהגדרת מעבדה מוסמכת לרכב בחוק רישוי; "מעבר חצייה"-חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על–ידי הולכי רגל; "מפגש מסילת ברזל"-מקום שדרך ומסילת הברזל חוצים זו את זו במפלס אחד והוא מסו מן בתמרור שנקבע לכך; "מפעל"-מפעל בעל רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מפעל בודק"-מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה שהורשה לכך לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מרכב אחוד"-מרכב קשיח המותקן ב
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 39כג. נהיגה ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים ובטיחות תנועתה
39כג. (א) לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה שמלאו לו ארבע עשרה שנים. (ב) לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים בכביש אלא לשם חצייתו. (ג) לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה. (ד) לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא אם כן היא רתומה לכיסא גלגלים. (ה) לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא אם כן קיבל אישור ממעבדה מוסמכת לכך שדגם המיתקן עומד בדרישות הטכניות המפורטות בנוהל שקבע מנהל אגף הרכב לעניין בדיקת המעבדה, אשר נמסר למעבדה ועומד לעיון הציבור באגף הרכב שבמשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט שלו, בעניינים כמפורט להלן: (1) אופן החיבור לכיסא הגלגלים; (2) יציבות יחידת ההינע החיצונית המשולבת עם כיסא הגלגלים; (3) כושר בלימה; (4) תאורה; (5) עמידת הדגם בדרישות תאימות אלקטרומגנטית (EMC); (6) התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) להגדרת יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות; (2) שדרגת נכותו מגיעה ל– % 60 לפחות ותנועתו בדרכים בלי הרכב האמור עלולה לערער את מצב בריאותו; ואם לא יכול היה לקבל אישור מאחד הרופאים האמורים-רופא שהסמיכה לכך רשות הרישוי אישר לגביו בכתב כי מתקיים בו המואר בפסקאות משנה (1) או (2). (ב) "עיוור"-מי שהוא נזקק מחמת עיוורון כאמור בתקנה 4 לתקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות), התש"ל-1970; (ג) אדם שרופא מוסמך קבע שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכסא גלגלים לנכה; "נעלי בטחון"-טריזים בצורת משולש ישר–זווית המיועדים למניעת תזוזה מקרית של רכב; "נתמך"-גרור הבנוי כך שחלקו הקדמי נח על תומך ; "נתיב"-חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים; "סוחר ברכב מיבואן"-כהגדרתו בחוק רישוי שירותים; "סוחר ברכב שאינו רכב מיבואן"-כהגדרתו בחוק רישוי שירותים; "עגלת יד"-עגלה המוסעת בדרך בכוח גופו של אדם וכל מיתקן או מכונה הנעים על גלגלים ומוסעים כאמור, למעט עגלת ילדים ועגלת חולים; "עובר דרך"-המשתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה או לכל מטרה אחרת; "עמעום"-כיבוי האור הגבוה בפנסי החזית, והדלקת האור הנמוך, כמשמעותם בתקנה 334; "פנס תאורת יום (DRL-Daytime Running Lamps )"-פנס המותקן בחזית הרכב המיועד לשיפור נראות הרכב בנסיעה ביום; "פקודת הביטוח"-פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; "צומת"-השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על–ידי קווי שפות הכבישים או אבני
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 110. חציית כביש
110. (א) לא יחצה אדם כביש אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות. (ב) אם יש בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר המיועדים למעבר הולכי רגל, לא יחצה הולך רגל את הכביש אלא בהם. (ג) אם אין בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר כאמור אך יש בקרבת מקום צומת, יחצה הולך רגל את הכביש בקרבת צומת. (ד) בכל מקרה יחצה הולך רגל כביש במהירות סבירה ובקו ישר והקצר ביותר בין קצות הכביש ולא יתעכב בכביש שלא לצורך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו ת הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומ לפניו בכביש דו-סיטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק"ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן: (1) עד 4.80 מטר-בכפוף להוראות התמרורים; (2) עלה גובה המטען על 4.80 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, "גובה מטען"-גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב. (ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 39א. תנועת מכונה ניידת
39א. (א) לא ינהג אדם במכונה ניידת שמהירותה המרבית המתוכננת על ידי יצרנה עד 30 ק"מ בשעה או במכונה ניידת רגלית בדרך אלא לשם חצייתה וכאשר הנסיעה היא לביצוע העבודה של המכונה הניידת או בדרך עירונית שבתחום של עד 500 מטרים מהמפעל של בעלה כמשמעותו בחלק י' או מחזיקה. (ב) לא יגרור אדם במכונה ניידת גרור אלא אם כן הגרור הוא ציוד לביצוע העבודה שאליה מיועדת המכונה הניידת על פי קביעת יצרנה. (ג) לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג)(4) עד (6) לפי הענין. (ד) קצין משטרה כהגדרתו בתקנה 85(ז) רשאי להתיר באישור בכתב ובתנאים שיקבע תנועת מכונה ניידת החורגת מהתנאים האמורים בתקנה זו. (ה) (בוטלה). (ו) לא ינהג אדם במכונה ניידת אלא אם כן נקט את כל האמצעים הדרושים למניעת סיכון, פגיעה, או הפרעה לתנועה. (ז) לא ינהג אדם במכונה ניידת במהירות העולה על 40 קמ"ש. (ח) לא ינהג אדם ולא יפעיל מלגזה אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרו רשות הרישוי והאגף לפיקוח על העבודה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה וניתן היתר לכך מאת רשות הרישוי. (ט) לא ינהג אדם מכונה ניידת אופנית אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ומאת גוף שאישרה לכך, וניתן לו היתר מאת רשות הרישוי לנהוג מכונה ניידת כאמור.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
החורג עד 20 מטרים-כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים "זהירות מטען ארוך", והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור; (3) עלה אורכו של הרכב יחד עם המטען החורג על 20 מטרים לא יוביל בן אדם את המטען החורג אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ו) נדרש רכב ליווי לפי הוראות תקנה זו, יותקן בו שלט מלפניו ומאחוריו ובו המלים, "זהירות-מטען חורג" והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג. (ז) בתקנה זו-"תאורה היקפית"-מערכת תאורה על ידי פנסים מסביב למטען החורג שיהיו מחוברים זה לזה במרחק שלא יעלה על 100 ס"מ ואורם צהוב ושייראו במזג אויר נאה למרחק של 150 מטרים לפחות; "קצין משטרה"-ראש לשכת התנועה או מי שהוא הסמיכו וכן קצין משטרה צבאית ראשי או מי שהוא הסמיכו לגבי רכב של צבא-ההגנה לישראל; "שלט"-שלט מהסוג האמור בחלק ג' בתוספת השניה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
בכיוון אחד בלבד; "כושר נשיאה"-משקל המשאות הניתנים להרמה ולשינוע על ידי מלגזה, לפי קביעת יצרן הרכב בהליך ייצורה; "כלוב"-מיתקן המיועד להגנה על הנוסעים ברכב שטח או בטרקטור משא שהוא אחד מאלה: (1) מיתקן הבנוי משתי קשתות המחוברות למרכב הרכב באמצעות שתי קורות לפחות, העומדות בעומס קבוע בלא עיוות בתצורתם כתוצאה מהעומס כאמור; (2) מיתקן הבנוי מקשת אחת המחוברת למרכב הרכב מאחורי מושב הנהג לרוחב הרכב, שהותקנה ברכב בידי יצרן הרכב בתהליך ייצורו; "כסא גלגלים לנכה"-(בוטלה); "לילה"-פרק זמן שבין תום רבע שעה לאחר שקיעת השמש לבין תחילת רבע שעה לפני זריחתה; "מדרכה"-חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו; "מהנדס תנועה ותחבורה"-מהנדס כהגדרתו בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958, שהוא בעל ותק מקצועי של 7 שנים לפחות בתחום הנדסת תנועה ותחבורה, הרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים כהגדרתו בחוק האמור, בענף הנדסה אזרחית באחד לפחות מהמדורים ששלהלן: (1) מדור "מבנים"; (2) מדור "תחבורה"; (3) מדור "תעבורה"; (4) מדור "כבישים ומסלולים; "מחלף"-מפגש דרכים במפלסים שונים הכולל את הדרכים המחברות בין המפגש; "מוצר תעבורה"-כהגדרתו בחוק רישוי שירותים; "מטען בתפזורת"-מ טען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל ; "מכונה נגררת"-מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר; "מכונה ניידת"-רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד
כל הזכויות שמורות ©