עו ד פלילי תל אביב

ראשי » עו ד פלילי תל אביב

אלימות והטרדה בתל אביב – סקירה משפטית

מבוא

אלימות והטרדה הן תופעות חמורות המטופלות בחומרה על ידי בתי המשפט בתל אביב. אסקור את הגישה המשפטית והענישה בתיקים אלו.

המסגרת הנורמטיבית

העבירות העיקריות בתחום זה מעוגנות בחוק העונשין ומתייחסות לתקיפה, איומים והטרדה. בתי המשפט מתייחסים בחומרה מיוחדת למקרים של אלימות בנסיבות מחמירות.

תפ (תל אביב) 40198/06 מדינת ישראל נ' בנימין איסמאילוב (ניתן ב 21/03/2007)
"המתלונן הספיק להעיד בפני, כך שביהמ"ש יכול היה להתרשם מהמתלונן עצמו על החוויה הקשה והטראומטית שהיתה מנת חלקו עד אשר הוא חזר על אותו מטבע לשון פעם אחר פעם, 'אני חששתי לחיי וחשבתי שהולכים להרוג אותי'"

מגמות בפסיקה

בשנים האחרונות ניכרת מגמת החמרה בענישה, במיוחד במקרים הבאים:

אלימות כלפי קשישים

תפ (תל אביב) 233-07-22 מדינת ישראל נ' מונתצר זידאת (ניתן ב 04/01/2023)
"התובעת הצביעה על מאפייני חומרה ביחס לאירוע השוד ובהם: גילו של קורבן העבירה; היותו של האירוע מתוכנן ומתמשך; רמת האלימות הגבוהה"

אלימות כלפי שוטרים

תפ (תל אביב) 4639/09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' עוז כהן (ניתן ב 31/10/2011)
"בית המשפט קבע כי עדויות המתלונן וחבריו הן עדויות מהימנות. הם טענו בעקביות כי המתלונן הציג את תעודת הזהות שלו לשוטרים"

מדיניות הענישה

בתי המשפט בתל אביב מטילים עונשי מאסר משמעותיים במקרי אלימות חמורים:

תפ (ראשון לציון) 23418-12-11 מדינת ישראל נ' ורה קובזב (ניתן ב 06/12/2012)
"עבריינים כנאשמת, הנוהגים באלימות בוטה, בריונות, כוחניות והפרעה, כלפי שוטרים בעת מילוי תפקידם, מביעים זלזול בשלטון החוק ובביטחונם של השוטרים, הנדרש לביצוע עבודתם ללא חשש ומצוקה"

שיקולים מעשיים בהליך הפלילי

תיעוד ראיות

חשיבות תיעוד רפואי
צילום חבלות
איסוף עדויות בזמן אמת

הגשת תלונה

פניה מיידית למשטרה
שמירת ראיות
תיעוד האירוע

סיכום

בתי המשפט בתל אביב מתייחסים בחומרה רבה לעבירות אלימות והטרדה, תוך הטלת עונשים משמעותיים במקרים חמורים. ניכרת מגמת החמרה בענישה, במיוחד כאשר מדובר באלימות כלפי אוכלוסיות פגיעות או נושאי משרה ציבורית להתעייצות עם עו"ד פלילי בת"א עם ניסיון רב בתחום

סימוכין

ת"פ (תל-אביב-יפו) 40198/06- מדינת ישראל נגד בנימין איסמאילוב ואח

שמות השופטים: כבוב חאלד

מחמירות, הכל כמפורט בכתב האישום. הנאשם ביחד עם נאשם אחר שדדו את המתלונן, עובר אורח ביום 4.7.06 סמוך לשעה 03:30 לפנות בוקר, ברחוב הנגב בתל-אביב באזור תחנה מרכזית ישנה, בדרכו של המתלונן מבילוי מועדון לביתו, כאשר נאשם 1 אחז במתלונן בצווארו בחוזקה, בעוד שהנאשם שבפני אחז בו מאחור ובכך מנע את אפשרות מנוסתו של המתלונן. בהמשך גרר נאשם 1 את המתלונן למקום מסתור סמוך כאשר נאשם 2 תומך בו בכך שהוא מונע את המלטות המתלונן. בהמשך, כפי שמפורט בסעיפים ב' – ה' תקף הנאשם האחר את המתלונן באופן קשה ואכזרי כפי שמפורט בכתב האישום, וזאת אני קובע גם נוכח העובדה שהמתלונן הספיק להעיד בפני, כך שביהמ"ש יכול היה להתרשם מהמתלונן עצמו על החוויה הקשה והטראומטית שהיתה מנת חלקו עד אשר הוא חזר על אותו מטבע לשון פעם אחר פעם, "אני חששתי לחיי וחשבתי שהולכים להרוג אותי". ראוי לציין ששלל השוד של הנאשמים הסתכם במכשיר פלאפון סלולרי שנלקח מהמתלונן, כאשר הנאשם 1 דרש מהמתלונן ללחזור למקום שבו שהו הנאשמים, זירת האירוע, עם סכום של 300 כדי לקבל לידיו את מכשיר הפלפון, מכשיר אשר נתפס בחזקתו של נאשם 2 לאחר מעצר הנאשמים על ידי המשטרה. 2. הודאת הנאשם הזה באה רק לאחר שהנאשם מספר 1 הודה במיוחס לו בכתב האישום, ובית המשפט גזר את דינו לעונש של 27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלונן, גם זאת במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, לאחר שבימ"ש הספיק לשמוע את כל פרשת התביעה והתיק נקבע לצורך שמיעת פרשת ההגנה. ראוי לציין שהסדר הטיעון בין הצדדים הושג רק לאחר שב"כ הצדדים התרשמו מעדותו של המתלונן כפי שביהמ"ש יכול היה להתרשם, עדות מהימנה ביותר של מתלונן אשר חווה על בשרו אירוע קשה ביותר שנחקק בזכרונו, והותיר את אותותיו על המתלונן, כפי שפרטתי לעיל.

גזר דין |20/03/2007 |מחוזי – תל אביב

ת"פ (תל-אביב-יפו) 40601-04-10- מדינת ישראל- משטרת ישראל נגד יטאייאו דסה

שמות השופטים: בני שגיא

ומייחס לו עבירות אלימות ואיומים שבוצעו כלפי אשתו, גב' מ. א. ה (להלן – המתלוננת). על פי עובדות האישום הראשון, ביום 23.4.10 בסביבות השעה 18:00, בדירת בני הזוג בתל אביב, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאחז בסכין, נופף בו לכיוונה, ואמר לה כי יחתוך אותה אותה עם הסכין "כמו הלחם". בהמשך, ולאחר שילדיהם של בני הזוג הלכו לישון, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שתפס אותה בגרונה, היכה בה במכת אגרוף בפניה, חנק אותה, הצמידה לקירות הבית, גרר אותה לחדר השינה והיכה בה במכת אגרוף נוספת. כתוצאה מהתקיפה דיממה המתלוננת מאפה, ונגרמה לה רגישות בצוואר. התביעה ייחסה לנאשם באישום זה עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (בן זוג), ואיומים. על פי עובדות האישום השני, בחודש ספטמבר 2009, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהפילה לרצפה, התיישב על בטנה, ואז חנק והכה אותה. 2. בתגובתו לכתב האישום, ציין הנאשם כי במועד האישום הראשון אכן הגיע לדירה ושתה משקאות אלכוהוליים, אך הכחיש לחלוטין את ההתנהגות המאיימת והאלימה המיוחסת לו. הנאשם כפר אף בכל רכיביו של האישום השני. 3. במסגרת שלב ההוכחות נשמעה עדות המתלוננת עליה התבסס כתב האישום, עדות הנאשם, ועדותו של השוטר אשר גבה את הודעת הנאשם וערך עימות בין בני הזוג. בנוסף, הוגשו בהסכמה מספר מסמכים ודוחות. אסקור להלן את עיקרי עדויות המתלוננת והנאשם, ואפנה לאחר מכן להערכתן ובחינתן אל מול יתר הנתונים שהונחו בפניי. 4. המתלוננת תיארה בעדותה כי ביום 23.4.10 , הגיע הנאשם מעבודתו בשעה מאוחרת (יחסית לימי שישי) והחל לשתות משקאות אלכוהוליים, שאז החליטה לצאת מהדירה על מנת "להרגיע את הסיפור", כלשונה.

הכרעת דין |30/10/2011 |שלום – תל אביב

ת"פ (ראשון-לציון) 23418-12-11- מדינת ישראל נגד ורה קובזב

שמות השופטים: ארז יקואל

עוד הוסיפה הנאשמת כי לאור גילה, תתקשה להשתלב בהליך טיפולי במסגרת מאסרה, והבטיחה כי תפנה לטיפול פסיכולוגי לאחר שחרורה ואף לעמותה של אלכוהוליסטים אנונימיים דוברי רוסית בעיר תל-אביב. הנאשמת סיכמה בעתירה להימנע מלהחמיר בעונשה תוך הדגשה כי הפנימה את פסול מעשיה ותעשה כל מאמץ על מנת לשנות את חייה. מתחם העונש ההולם 6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצעה הנאשמת, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. 7. הנאשמת התנהגה באופן פסול ובוטה במקום ציבורי, פגעה בזכותם היסודית של המתלוננים לאוטונומיה על גופם וגרמה לחבלות קשות לאחד מהשוטרים. תפקידם של השוטרים באכיפת החוק הינו קשה לכשעצמו והם פועלים בשליחותה של החברה ומסמלים את שלטון החוק. עבריינים כנאשמת, הנוהגים באלימות בוטה, בריונות, כוחניות והפרעה, כלפי שוטרים בעת מילוי תפקידם, מביעים זלזול בשלטון החוק ובביטחונם של השוטרים, הנדרש לביצוע עבודתם ללא חשש ומצוקה. הנאשמת הוסיפה ותקפה את הסועדים במקום והביאה להימלטותם ממנו. דומה כי הנאשמת פרקה כל עול בהתנהגותה באופן שבנקל ניתן לשער את תחושות המתלוננים ואת הנזק שגרמה לשלוות נפשם ולגופם. תפקידה של הנאשמת בעת ביצוע העבירות היה מרכזי ועיקרי, פגיעתה במתלוננים ובציבור קשה ומשמעותית. הסיבה שהביאה להתנהגות הנאשמת הינה צריכת אלכוהול לא מבוקרת מטעמה וזו אינה יכולה לשמש לזכותה שעה שנותרת לא מטופלת ולפתחו של הציבור הנפגע ממנה פעם אחר פעם.

גזר דין |05/12/2012 |שלום – ראשון לציון

ת"פ (תל אביב) 233-07-22- מדינת ישראל נגד מונתצר זידאת

שמות השופטים: בני שגיא

בהמשך, הכה את המתלונן בפניו במכת אגרוף והמשיך להיאבק בו על מנת לשדוד את כספו, תוך שהוא לוחץ על צלעו של המתלונן באמצעות ברכו, אוחז בזרועות המתלונן וכן בועט בצלעו. לבסוף, הצליח הנאשם להכניס ידו פנימה לכיסו של המתלונן ולשדוד ממנו 2,000 . המתלונן ניסה להתרומם מן הקרקע ומשהבחין בכך הנאשם דחף את המתלונן על הרצפה ונמלט מן המקום בעוד המתלונן נותר שרוע על הרצפה, חבול ומדמם. 2 4. על-פי עובדות כתב האישום בתיק הצירוף, ביום 28.7.20 , בשעה 14:44 או סמוך לכך, התקרב הנאשם למתלוננת ברחוב מטלון בתל אביב-יפו, תלש בחוזקה מצווארה שרשרת זהב בשווי 470 וברח מהמקום. לאחר שהמתלוננת צעקה "גנב, גנב", הנאשם זרק את השרשרת במרחק של כ-30 מטרים ממקום האירוע, תוך שנמלט מן המקום. טיעוניהצדדיםלעונש 5. ב"כ התביעה, עו"ד מירב גבע, עמדה על נסיבות ביצוע העבירות בשני התיקים, וטענה כי יש לקבוע מתחמים שונים עבור שני כתבי האישום, זאת בשל השוני בין נסיבות ביצוע העבירה, פער הזמנים בין האירועים, המתלוננים השונים וכן הפער המשמעותי בחומרה בין האירועים. התובעת הצביעה על מאפייני חומרה ביחס לאירוע השוד ובהם: גילו של קורבן העבירה; היותו של האירוע מתוכנן ומתמשך; רמת האלימות הגבוהה; העובדה כי המעשה בוצע בחדר המדרגות של בית המתלונן. לטענת התובעת, קיימת מגמת החמרה בפסיקה ביחס לאירועי אלימות ורכוש המבוצעים כלפי קורבנות מבוגרים, תוך שבית המשפט העליון מבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני נסיבותיהן האישיות של הנאשמים. במסגרת הטיעונים לעונש הציגה התביעה את סרטון האירוע כפי שתועד במצלמת אבטחה, וכן הגישה תצהיר של נפגע העבירה, ממנו עולה כי נגרמו למתלונן נזקים פיזיים ונפשיים, כי הוא עזב את העיר תל אביב בעקבות המקרה ומצבו הבריאותי התדרדר.

גזר דין |03/01/2023 |מחוזי – תל אביב

פסיקה רלוונטית

ע"פ 7938/11- פלוני נגד מדינת ישראל ואח

שמות השופטים: ע ארבל,נ הנדל,ד ברק ארז

העבירות שבהן הורשעו הן עבירות חמורות ומכוערות. הן כרוכות באכזריות ובערלות לב לאדם ולחי. יתר על כן, בית משפט זה התייחס לא אחת לחומרה היתרה שנודעת לעבירות של תקיפת קשישים לשם שוד ולחשיבות הנודעת להרתעה בהקשר זה. כדברי המשנה לנשיאה א' ריבלין: "המעשה של שוד קשישים, תוך שימוש באלימות, הוא מעשה אלימות מן החמורים ביותר. מדובר בניצול חמור, בזוי, של חוסר הישע של הקורבן, נטילת מעותיו ורכושו והותרתו מצולק בגופו ובנפשו. לא רק קורבן השוד נפגע. נפגעים עמו כל הנמנעים על שכבות הגיל האלה המאבדים את הביטחון ביכולתם לקיים חיים עצמאיים, ונפגעים באיכות חייהם בשל עצם החרדה שמוטבעת בהם בעת שהם לומדים על ביצוע העבירות מסוג זה" (ע"פ 2800/08 מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, 21.7.2008 )). על כך הוסיף השופט (כתוארו אז) א' גרוניס באומרו: "תפקידו של בית המשפט להגן על בני החברה, ובמיוחד כך כאשר מדובר באנשים חלשים וחסרי ישע" (ע"פ 8788/08 זיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011 ), בפסקה 8). אני מזדהה בכל לב עם דברים אלה, ועם הגישה העקרונית שלה הם נותנים ביטוי. 20. יחד עם זאת, העונש שהוטל על המשיבים אינו חורג מרף הענישה שנקבע על-ידי בית משפט זה. אכן, היו מקרים שבהם נגזרו גם עונשים חמורים מאלה שהוטלו על המשיבים בגין עבירות מסוג זה כנגד קשישים שהותקפו בבתיהם (ראו, למשל: ע"פ 5429/01 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 656; ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.2005 ); עניין זיאד שנזכר לעיל; ע"פ 3559/11 מדינת ישראל נ' הוואשלה (לא פורסם, 30.10.2011 ); ע"פ 2013/11 ג'בארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2012 )).

פסק דין |15/07/2012 |בית המשפט העליון

ע"פ 1448/23- פלוני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: י אלרון,ג כנפי שטייניץ,י כשר

הערעור שלפנינו נסוב על חומרת העונש. לאחר ששמענו את מלוא טיעוני באי-כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית משפט זה שב ומתריע על חומרתן של עבירות האלימות במרחב הציבורי ועל הצורך במיגור תופעה מגונה זו. לצורך כך, נדרשת מדיניות ענישה הולמת ומרתיעה. כמפורט בכתבי האישום, המערער תקף באלימות רבה את המתלוננים בהזדמנויות שונות, ורק באורח נס לא נגרמו למתלונן נזקים גופניים משמעותיים יותר כתוצאה מניסיון ההצתה של המערער כמתואר בכתב האישום המתוקן. לצד הודאתו במעשים במסגרת הסדר טיעון, לחובתו עבר פלילי מכביד, בין היתר, בעבירות אלימות ואיומים. 3. משכך, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו, מתחשב כראוי בנסיבותיו האישיות, ואין מקום להתערב בו. הערעור נדחה אפוא.

פסק דין |12/06/2023 |בית המשפט העליון

ת"פ (ירושלים) 26932-09-10- מדינת ישראל נגד דוד רחמן

שמות השופטים: חנה מרים לומפ

כמו כן הוא הוסיף כי הציע למתלונן פיצוי כספי אך זה סירב. עוד ציין הנאשם כי לא עובר יום מבלי שהוא חושב על המקרה וכי הצלקת הזו תלווה אותו במשך כל חייו. מתחם העונש ההולם 14. על פי סעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. 4 15. הערך החברתי המוגן בבסיס עבירה של חבלה חמורה הוא הגנה על שלמות גופו של אדם. המחוקק קבע עונש מקסימלי של שבע שנות מאסר לצד עבירה זו. הערך החברתי עליו יש להגן בעבירה של גניבה הינו שמירה על קניינו של הזולת. 16. בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית. הנאשם תקף את המתלונן שעה שמלא את תפקידו כנהג אוטובוס ובעודו שרוע על הרצפה פצוע לאחר התקיפה החמורה הוא הגדיל לעשות וגנב מכיסו כרטיסיות וכסף מזומן. 17. בית המשפט העליון התייחס בחומרה רבה לעבירות האלימות הגואות בחברה הישראלית. כך בהקשר זה נאמר, מפי כבוד השופט ס' גובראן, בע"פ 5576/10 פלוני נ' מדינת ישראל ( 14.4.2011 ): "האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. " 18. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של חבלה חמורה מעלה כי בתי-המשפט מטילים עונשים הנעים בין מספר חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד ל- 24 חודשי מאסר (ראו ת"פ (מחוזי נצרת) 15604-02-13, ת"פ (מחוזי נצרת) 40827-09-12 וההפניות שם, ת"פ 20458-05-12, עפ"ג 6264-12-14, עפ"ג 344-09-13, ות"פ 4397/09 וההפניות שם).

גזר דין |09/03/2015 |שלום – ירושלים

ת"פ (ירושלים) 8166-06-21- מדינת ישראל עי נגד יונתן דסטה עי

שמות השופטים: חגית מאק קלמנוביץ

הומלץ על ענישה מוחשית שתחדד את החומרה המיוחסת לעבירות אלימות, וכן בחינת אפשרות עתידית של טיפול בשב"ס וברש"א. מתחם העונש ההולם 5 18. הנאשם הורשע בעבירות חמורות שבוצעו על רקע חמור לא פחות. מעשי התקיפה והאלימות כשלעצמם גרמו לפגיעה פיזית קשה במתלונן, בשלומו ושלמות גופו. הם הרחיקו אותו שלא ברצונו מביתו וממשפחתו. ניתן רק לשער את שעבר על המתלונן, אשר נחטף מביתו ומחייו, הוכה באכזריות, הוסע למקום שאינו ידוע, כשהוא חושש לעתידו ולחייו. לאחר התקיפה ננטש המתלונן לדאוג לעצמו כשהוא מרוחק מביתו, ללא אמצעי קשר, פצוע וחבול. 19. במקרה זה האלימות הקשה כלפי המתלונן היא רק חלק ממכלול חמור בהרבה. הנאשמים לא פעלו בעקבות קינטור או אובדן שליטה, אלא ההיפך הגמור מכך. חטיפתו של המתלונן נעשתה כחלק מתכנית סדורה לפגוע בו במטרה לגבות ממנו חובות כספיים. התנהלות כזו, שימוש באלימות קשה כאמצעי לפתרון סכסוכים ולקידום מטרות, חותרת תחת היסודות הבסיסיים ביותר של שלטון החוק, ושל העקרונות העומדים ביסודה של כל חברה מתוקנת. הענישה על עבירות אלה צריכה להביא בחשבון לא רק את מעשי האלימות החמורים כשלעצמם, אלא את הצורך להגן על קיום החוק והסדר ולמנוע מצב בו כל דאלים גבר. 20. בנוסף לאירוע האלים כלפי המתלונן הורשע הנאשם שבפני גם בהשמדת ראיה, כאשר הימנעותו ממסירת הטלפון שלו לשוטרים על אף דרישתם פגעה בחקירה. 21. לעניין הענישה הנוהגת, אפנה לפסקי דין אליהם הפנה ב"כ המאשימה וכן לפסיקה נוספת כמפורט להלן: ע"פ 1187/22 מדינת ישראל נ' מחמוד זיאדאת ( 6.3.22 ) – המערער הורשע בחטיפה, איומים ומעשי אלימות חמורים על רקע "כבוד המשפחה".

גזר דין |10/08/2022 |מחוזי – ירושלים

ת"פ (אשדוד) 1363-09-12- מדינת ישראל נגד יבגני טפליצקי

שמות השופטים: גילת שלו

תופעה של אלימות קשה הננקטת על רקע סיבות של מה בכך, למרבה הצער הפכה לתופעה נפוצה, אשר גורמת לאזרחים שומרי חוק להיזהר במעשיהם או בהערותיהם, שמא דבר מה בהם יעורר את זעמו הבלתי מוצדק של אדם כדוגמת הנאשם. על מנת למגר את תופעת האלימות המשתוללת במדינה, נקבע לא אחת כי על בתי המשפט להחמיר בענישה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בע"פ 8314/03 רג'אח נ' מדינת ישראל : 6 "בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר". וכך למשל, בע"פ 10357/06 אבו דיב ואח' נ' מדינת ישראל ( 6.8.07 ), אישר בית המשפט העליון עונשים שבין 9 חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשי מאסר בפועל על נאשמים נעדרי עבר פלילי, שתקפו שני מתלוננים בצוותא חדא, לאחד גרמו חבלה של ממש, ולשני גרמו חבלות בכבד ובבית החזה וכוויה בכתף. בע"פ 8283/10 פלוני נ' מדינת ישראל ( 2.3.11 ), אישר בית המשפט העליון עונש של 12 חודשי מאסר ופיצוי בסך 50,000 , שהוטל על נאשם שבמהלך ויכוח הכה אחר באמצעות אבן בפניו וגרם לו לשברים בלסת, וזאת על אף המלצת שירות המבחן לענישה במסגרת עבודות שירות.

גזר דין |06/11/2013 |שלום – אשדוד

ת"פ (ירושלים) 21025-02-13- מדינת ישראל נגד תום חן

שמות השופטים: אביטל חן

בתי המשפט מצווים להעביר מסר חד משמעי וברור באמצעות השתת עונשים חמורים של מי שפוגע בערכים מוגנים ובמאבק לעקירת נגע האלימות: "בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר. " (ע"פ8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל). 13 עיון בפסיקה מעלה כי בעבירות אלימות הכוללות תקיפה סתם בצוותא נמצא מנעד רחב של עונשים הנגזרים בעיקר על רקע נסיבות המקרה ותוצאותיו, החל ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר שאפשר שירוצו בעבודות שירות. חומרת מעשיו של הנאשם באה לידי ביטוי בביצוע העבירה בצוותא, יחד עם קטין נוסף, כשהוא הבוגר האחראי מבין השניים וביכולתו היה להימנע ממעשה התקיפה. לטעמי, מתחם העונש ההולם לעבירה אותה ביצע הנאשם בנסיבותיה צריך לנוע בין מאסר לתקופה קצרה שאפשר כי ירוצה בעבודות שירות ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל. גזירת העונש המתאים בגזירת העונש המתאים לנאשם, וכקבוע בסעיף 40 יא' לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, עליהן ניתן ללמוד מטיעוני הצדדים ומתסקיר שירות המבחן.

גזר דין |21/03/2015 |שלום – ירושלים

ת"פ (רחובות) 60459-09-22- מדינת ישראל נגד נועם קדם

שמות השופטים: זהר דיבון סגל

בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם. . . על כן בתי המשפט מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים". 45. באשר למדיניות הענישה הנהוגה המהווה כלי עזר ושיקול בקביעת מתחם העונש הראוי. עיון בפסיקה, שחלקה הוצגה על ידי הצדדים, מלמד על מלמד על מנעד רחב של עונשים החל ממאסרים מותנים ועד מאסרים בפועל. מטבע הדברים בעבירות מסוג זה ניתן למצוא דרגות חומרה שונות כאשר מתחם הענישה עומד ביחס ישיר לכמות העבירות, תכיפותן ומידת חומרתם של המסרים שהועברו. 46. בעת קביעת המתחם אף נלקחים בחשבון מיהות המאיים והמטריד, המאוים והמוטרד, הקשר ביניהם, הרקע להשמעת האיומים וההטרדות. אין דין איום או הטרדה חד פעמית כדין רצף של איומים או הטרדות ואף אין דין איומים שהושמעו בטלפון כדין איומים שהושמעו פנים מול פנים. במרבית המקרים כאשר עבירת האיומים או ההטרדה הטלפונית עומדים בבדידותם נוהגים בתי המשפט לקבוע את הגבול התחתון של המתחם במאסר מותנה ובמקרים חמורים יותר במספר חודשי עבודות שירות. הגבול העליון של המתחם משתנה ממקרה למקרה ובין 18/12 חודשים. 47. להלן פסקי הדין העוסקים אותם מצאתי כרלבנטיים, אך יובהר כי חלק מהמקרים חמורים מענייננו וחלק נופלים ממנו, כך לדוגמה מדובר במקרה בודד, ויש לערוך ההתאמות הנדרשות. להלן פסקי דין בעבירות איומים והטרדות נגד בת זוג. רע"פ 149/19 פפיאשוילי נ' מדינת ישראל ( 10.1.2019 ) – לציין כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוצג על ידי ההגנה; רע"פ 1940/16 פולק נ' מדינת ישראל ( 14.3.2016 ); רע"פ 1738/15 שוקרי נ' מדינת ישראל ( 11.3.2015 ) ת"פ 49773-05-19 מדינת ישראל נ' לוי ( 6.7.2021 ); ת"פ 16219-05-19 מדינת ישראל נ'

גזר דין |28/05/2023 |שלום – רחובות

ת"פ (תל אביב) 12543-04-20- מדינת ישראל נגד רועי רחמני

שמות השופטים: עמיתה מרים דיסקין

מדיניות הענישה הנהוגה כרקע לסקירת מדיניות הענישה והחשיבות שבענישה מרתיעה בעבירות אלימות, ראיתי לצטט את דבריו של השופט א' לוי: "על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח, ואפילו צעירים הם, כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין, ובמיוחד אם הוא קטין, אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה. " (ע"פ 3562/05 פלוני נ' מדינת ישראל( 20.07.05 )). מטבע הדברים, אירועי אלימות המגולמים בעבירה של "חבלה חמורה בנסיבות מחמירות", העבירה העיקרית בה הורשעו שני הנאשמים בענייננו, עשויים להתרחש במגוון רחב מאד של מצבים, נסיבות ביצוע ורמות חומרה. ואכן, הפסיקה הנוהגת בתחום זה כוללת מנעד רחב של רמות ענישה, כאשר לצד מקרים של ענישה מקילה, הוטלו במקרים אחרים עונשים חמורים של שנות מאסר ארוכות, והכול בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשעו הנאשמים מגוונת ותלוית נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובחינתה מעלה מנעד רחב ומגוון של עונשים. יחד עם זאת, הקו המנחה של הפסיקה ברור והוא מעביר מס חד משמעי – שומה על בתי המשפט להטיל עונשים מרתיעים ומשמעותיים על מי שבחרו בחירה בלתי נסבלת בדרך האלימות, כדי לבטא את סלידתה של החברה ממעשים כאלה ולתרום את חלקם למאבק בעקירתה מהשורש: "לעיתים מזומנות, מזומנות מדי, באים בפנינו תיקי אלימות קשים שהפכו לדאבון הלב לחזון נפרץ, ולא אחת מתקפדים חיי אדם בתגרות, שראשיתן "חיסול חשבונות".

גזר דין |14/11/2022 |מחוזי – תל אביב

ת"פ (באר שבע) 35525-09-22- מדינת ישראל נגד אברם מראווה ט 9185649

שמות השופטים: אליהו ביתן

בפסיקת בית משפט זה ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירות אלימות באופן כללי ובעבירת החבלה החמורה בנסיבות מחמירות באופן ספציפי. בית משפט זה ציין לא אחת כי יש להילחם בנגע האלימות שפשט בארצנו וכי תרומתו של בית המשפט למלחמה זו הינה בהטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים שישקפו מסר מרתיע לעבריינים ולחברה כולה. לפיכך נקבע כי ככלל ענישה זו צריכה לכלול רכיב משמעותי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. " (ע"פ 7475/14 מהדי נ' מדינת ישראל ( 25.12.14 )). 17. הלכה למעשה, בתי המשפט מטילים על מעשים הדומים במהותם לענייננו, עונשי מאסר לתקופות משמעותיות. בע"פ 1985/18 דורון אביטן נ' מדינת ישראל ( 21.06.18 ) המערער הורשע על פי הודאתו בתקיפה בנסיבות מחמירות. על רקע סכסוך מסוים בינו ובין המתלונן הוא תקף אותו כך שהלם בראשו באמצעות מגב אותו מצא בסמוך, ולאחר שהמתלונן נפל, המערער המשיך להכות אותו בכל חלקי גופו, עד שעובדת במקום הפרידה ביניהם. כתוצאה מהתקיפה המתלונן אושפז ונותח בשל שבר ברגלו ונגרמו לו חבלות רבות בראשו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר. צוין שהמערער הודה; הביע חרטה; סובל מחרדות; ונמצא בתחילתו של טיפול. ושירות המבחן המליץ להטיל עליו מאסר בעבודות שירות. והוטלו עליו 32 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בית המשפט העליון דחה את הערעור תוך ציון הדברים הבאים- "עבירות האלימות הן מהחמורות שבעבירות, פגיעתן קשה, והן מערערות את בטחונם האישי של אזרחי המדינה ותושביה. עמד על כך בית משפט זה בקובעו: "יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים.

גזר דין |09/09/2023 |מחוזי – באר שבע

ת"פ (תל אביב) 233-07-22- מדינת ישראל נגד מונתצר זידאת

שמות השופטים: בני שגיא

במסגרת הטיעונים לעונש הציגה התביעה את סרטון האירוע כפי שתועד במצלמת אבטחה, וכן הגישה תצהיר של נפגע העבירה, ממנו עולה כי נגרמו למתלונן נזקים פיזיים ונפשיים, כי הוא עזב את העיר תל אביב בעקבות המקרה ומצבו הבריאותי התדרדר. ביחס לתיק הצירוף, נטען כי מדובר בעבירת גניבה המצויה ברף חומרה גבוה, וזאת בשל אלמנט הנטילה בכוח של השרשרת מגופה של המתלוננת. על בסיס הטיעונים האמורים, בשים לב שבשני התיקים הורשע הנאשם גם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, וכן על סמך פסיקה שהוצגה, עתרה התובעת למתחם ענישה שנע בין 4.5 שנות מאסר ל-7 שנות מאסר ביחס לתיק העיקרי, ומתחם שנע בין חודש לשישה חודשי מאסר בעניינו של תיק הצירוף. אשר לעונש המתאים – נטען כי יש למקם את הנאשם במרכז שני המתחמים, תוך צבירת העונש בתיק העיקרי לעונש בתיק הצירוף, וזאת בנוסף להטלת מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לנפגעי העבירה. 6. ב"כ הנאשם, עו"ד שמשון וייס, ביקש לבצע הבחנה בין אירוע השוד בענייננו לבין אירועים אחרים שנדונו בפסיקה, הכוללים רכיבים מחמירים נוספים. בהקשר זה הוסבר, בין היתר, כי אירוע השוד לא התרחש בביתו של המתלונן אלא במקום ציבורי; רמת האלימות שהפגין הנאשם אינה נמצאת ברף הגבוה; לא נעשה שימוש בנשק קר או חם; והחבלות שנגרמו למתלונן לא היו חמורות ולא הצריכו טיפול רפואי. על בסיס הטיעונים האמורים והפסיקה שהוצגה עתרה ההגנה למתחם ענישה כולל, בגין שני האישומים, שנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר. 3 הסנגור עמד בטיעוניו על נתוניו של הנאשם, ובהם: גילו הצעיר (24); היותו נשוי ואב לשני ילדים רכים בשנים (בני שנה ושנתיים); וביצוע המעשה על רקע מצוקה כלכלית שנבעה מפטירת הוריה של אשתו והתדרדרותו לשימוש בסמים.

גזר דין |03/01/2023 |מחוזי – תל אביב

חקיקה רלוונטית

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 301א. רצח בנסיבות מחמירות

301א. (א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד: (1) המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית; (2) המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת; לעניין זה, "עבירה אחרת" – עבירה שעונשה שבע שנות מאסר או יותר ; (3) הקורבן היה עד במשפט פלילי או היה צפוי למסור עדות במשפט פלילי או שופט במשפט פלילי והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל חקירה או הליך משפטי; (4) המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, כאמור בסעיף 144ו; (5) המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור; (6) הקורבן הוא בן זוגו והמעשה נעשה לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת בו, גופנית או נפשית; (7) המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן; (8) הקורבן הוא חסר ישע, קטין שטרם מלאו לו 14 שנים או קטין שעובר העבירה אחראי עליו; בפסקה זו, "חסר ישע" – כהגדרתו בסעיף 368א , ו"אחראי" – אחראי על קטין או חסר ישע" כהגדרתו בסעיף האמור . (9) המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן; (10) המעשה הוא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; (11) המעשה בוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או ארגון טרור ולשם קידום מטרות אותו ארגון; בפסקה זו – "ארגון פשיעה" – כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; "ארגון טרור" – ארגון טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן ארגון טרור מוכרז כהגדרתו בחוק האמור. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300.

חוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשי"ז-1957

סעיף: 16ג. עבירות משמעתיות

16ג. ואלה עבירות משמעתיות לענין סעיף 16ב: (1) קבלת שכר טרחה או הוצאות מעל לשכר הטרחה המכסימלי, לפי חוק זה או לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957; אם על ידי ניכוי ממה שנגבה בשביל התובע ואם בכל דרך אחרת, או דרישה לקבלת שכר או הוצאות כאלה; (2) הפרת הוראה אחרת מהוראות חוק זה או התקנות שהותקנו על פיו; (3) הפרת תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר לפי סעיף 2(5); (4) כל מעשה או מחדל בקשר לטיפול בתביעות שיש בו התנהגות מבישה או התנהגות הנוגדת את הטיפול ההוגן בתביעות; (5) הרשעה בשל עבירה שיש בה קלון. לענין הפיסקות (1) עד (4) אין נפקא מינה אם העבירה המשמעתית נעברה בארץ או בחוץ-לארץ; לענין פיסקה (5) אין נפקא מינה אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בארץ או בחוץ-לארץ, ובלבד שהעבירה היתה מן העבירות שבישראל רואים אותן כעבירות שיש בהן קלון.

חוק מגבלות על חזרתו של מורשע במעשה טרור לסביבת נפגעי העבירה, התשפ"ד-2024

סעיף: 2. הגדרות

2. בחוק זה – "הורשע" – לרבות נאשם שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה, או שבית המשפט מצא כי עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991; "חוק זכויות נפגעי עבירה" – חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; "חוק המאבק בטרור" – חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; "מוסד לימודים" – לרבות מוסד להכשרה מקצועית ומוסד להשכלה גבוהה כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958; "מעשה טרור" – כהגדרתו בחוק המאבק בטרור; "נפגע עבירה" – כל אחד מאלה: (1) לעניין עבירה המנויה בפרט מפרטים 2 עד 6 בחלק א' בתוספת ראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה – אדם אשר נפגע מעבירת טרור; (2) לעניין עבירה המנויה בפרט 2, 4 או 6 בחלק א' בתוספת ראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה – גם קרוב משפחה של אדם אשר נפגע מעבירת טרור; (3) לעניין עבירה המנויה בפרט 3 או 5 בחלק א' בתוספת ראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה – גם קרוב משפחה של אדם, אם שהה עם אותו אדם בעת שזה נפגע מביצוע עבירת הטרור כלפיו; "עבודה" – בין בתמורה ובין בהתנדבות; "עבירת טרור" – עבירה המנויה בפרט מפרטים 2 עד 6 בחלק א' בתוספת ראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה, שבית המשפט קבע לגביה בפסק דינו, לפי סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, שהיא מעשה טרור; "פעיל טרור" – מי שהורשע בביצוע עבירת טרור ונידון למאסר בפועל, ומתקיים בו אחד מאלה: (1) ביום ביצוע העבירה הוא היה בגיר; (2) ביום ביצוע העבירה הוא היה קטין ובמועד שחרורו ממאסר מלאו לו 14 שנים; "קרוב משפחה" – בן או בת זוג, לרבות ידוע בציבור, הורה, בן, בת, אח או אחות, לרבות קרוב כאמור שהוא שלוב (חורג); "תובע" – כמשמעותו בסעיף 12(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982;

הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה

סעיף: 4. הטיפול בתלונה ובתיק חקירה כשהחשוד קטין

4) הממונה על החקירה התרשם, כי הקטין לא יחזור ויבצע עבירות נוספות. 5) הקטין הביע נכונות להתנצל בפני קרבן העבירה. ב) בעבירות מסוג פשע נוסף לתנאים המפורטים בסעיף 4. ב. 2) א) לעיל, יילקחו בחשבון גם התנאים האלה: 1) נכונות הקטין והוריו לפצות את הקרבן, בגין הנזק שנגרם לו. 2) נכונות הקטין להחזיר את הרכוש הגנוב. 3) נכונות הקטין לגלות את שמות המבוגרים המעורבים במעשה העבירה. 4) נכונות הקטין לשתף פעולה עם המשטרה, כגון נכונות להעיד. יודגש כי, הקטין לא ייקרא ליטול חלק בשום פעולה, שעלולה להביא לחשיפתו, אלא אם כן אין למשטרה מוצא אחר. ג) בעבירות סמים בעבירות סמים, תיגנז התלונה בהליך א"ת במקרה של קטין שאין לו רישום פלילי קודם, אם התקיימו לגביו כל התנאים האלה: 1) הקטין השתמש בחשיש או במריחואנה באופן מזדמן. 2) הקטין אינו מעורב בכל פעילות אחרת הקשורה בסמים. 3) הקטין הביע נכונות לקבל טיפול מתאים.

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 51ב. נשיאת מאסר בעבודת שירות

51ב. 5 (א) בית משפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות; קבע בית המשפט כי חלק מעונש המאסר יהיה בעבודת שירות, יישא הנידון את חלק העונש האמור בתום תקופת המאסר בפועל, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. (ב) בית המשפט לא יחליט כאמור בסעיף קטן (א) כי נאשם יישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות, אלא אם כן מתקיימים כל אלה: (1) בית המשפט קיבל, לפני מתן גזר הדין, חוות דעת מטעם הממונה (בסימן זה-חוות דעת הממונה) בדבר התאמתו של הנאשם לעבודת שירות, וכן בדבר האפשרות להשמתו בה ובדבר עבודת השירות שהנאשם יכול לעבוד בה והתנאים שבהם תבוצע; (2) הנאשם הסכים לשאת את עונש המאסר בעבודת שירות, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוות דעת הממונה. (ב1) בחוות דעת הממונה יפורטו אלה: (1) התאמתו, אי–התאמתו או מגבלות על התאמתו של הנאשם לביצוע עונשו בעבודת שירות, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם עצמו, אם יישא הנאשם את עונש המאסר בעבודת שירות; קביעת אי–התאמתו או מגבלות על התאמת ו של הנאשם תתבסס על חוות דעת שקיבל הממונה, אם ניתנה כזו, מקצין משטרה שהסמיך לכך ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, עובד שירות הביטחון הכללי שהסמיך לכך ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי או קצין בשירות בתי הסוהר שהסמיך לכך ראש חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר, לפי העניין; (2) אפשרות השמתו או אי–השמתו של הנאשם בעבודת שירות מתאימה למצב ו הבריאותי ולמוגבלויותיו, אם ישנן, יכולתו להיות מועסק בסוגי מקומות העבודה שניתן להעסיק בהם עובד שירות ויכולתו לעמוד בשעות העבודה הנדרשות ובנוהלי עבודה הנהוגים בסוגי מקומות עבודה כאמור; לעניין זה, רשאי הממונה להתבסס על אלה: (א) העבירה שבה הורשע הנאשם; (ב) הרשעות קודמות של הנאשם; (ג) חוות דעת מטעם גורם טיפולי בעניינו של הנאשם

חוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשי"ז-1957

סעיף: 15. עבירות ועונשים

15. (א) המטפל בתביעות ואינו רשאי לטפל בהן לפי חוק זה, או העובר על הוראות הסעיפים 4, 5, 6(א) או 6(ג) – דינו, ביחיד – קנס 5,000 לירות, ובתאגיד – קנס 10,000 לירות; ואם כבר נתחייב פעם על עבירה לפי סעיף זה, דינו – ביחיד – קנס 10,000 לירות, ובתאגיד – 20,000 לירות. (ב) אדם שהורשע בעבירה על הוראות הסעיפים 4, 5, 6(א) או 6(ג) וכן מי שאינו עורך-דין והוא רשאי לטפל בתביעות שהורשע בעבירה שבוצעה תוך כדי טיפול, שלו או מטעמו, בתביעה או עקב טיפול כאמור, רשאי בית המשפט, נוסף לכל עונש אחר שיטיל, או במקומו, לפסול את הנידון לטיפול בתביעות, הן לצמיתות והן לתקופה שיקבע. (ג) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הרשעה לפי סעיף זה בכל דרך שימצא לנכון.

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 86. טיפול באלימות במשפחה

86. (א) הורשע נאשם ונוכח בית המשפט כי הוא נוהג באלימות כלפי בן משפחתו, רשאי בית המשפט להטיל עליו בצו, מבחן שבמסגרתו יעבור הנידון טיפול בקהילה, על פי תכנית שיורה בית המשפט, ורשאי בית המשפט לתת צו כאמור, אם קבע שהנאשם עבר את העבירה אך לא הרשיעו. (ב) לענין סעיף זה – "בן משפחתו" – לרבות מי שהיה בן משפחתו בעבר, והוא אחד מאלה: (1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית; (2) קטין או חסר ישע, שעובר העבירה אחראי עליו, כהגדרת "אחראי על קטין או חסר ישע" בסעיף 368א; "בן זוג" – לרבות הידוע בציבור כבן זוגו.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

סעיף: 21. מעצר לאחר הגשת כתב אישום

21. 5 (א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אם נתקיים אחד מאלה: (1) בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה: (א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא ל שיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת; (ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה; (ג) הואשם הנאשם באחד מאלה: (1) עבירה שד ינה מיתה או מאסר עולם; (2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב); (3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי; (4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם; (5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו ב חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991,חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אםכן הוכיח הנאשם אחרת (2) בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 249. הטרדת עד

249. המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים.

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950

סעיף: 2. פשעים כלפי בני אדם נרדפים

2. אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, עשה מעשה, שאילו עשהו בשטח ישראל היה אשם בעבירה לפי אחד מסעיפי החוק הפלילי המנויים להלן, והוא עשה את המעשה כלפי אדם נרדף באשר הוא אדם נרדף, יאשם בעבירה לפי חוק זה ויהיה צפוי לאותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל. ואלה הסעיפים: (א) סעיף 152 – (אונס, עבירות-מין ועבירות בלתי-טבעיות); (ב) סעיף 153 – (אונס בתרמית); (ג) סעיף 157 – (מעשה מגונה בכוח וכו'); (ד) סעיף 188 – (גזילת ילד); (ה) סעיף 212 – (הריגה); (ו) סעיף 214 – (רצח); (ז) סעיף 222 – (נסיון לרצח); (ח) סעיף 235 – (מעשים המכוונים לגרום חבלה חמורה או למנוע מאסר); (ט) סעיף 236 – (מניעת מנוסתו של אדם מספינה שנטרפה בים); (י) סעיף 238 – (חבלה חמורה); (יא) סעיף 240 – (השקאת רעל בצדיה מתוך כוונה להזיק); (יב) סעיף 256 – (חטיפת אדם כדי לרצחו); (יג) סעיף 258 – (חטיפת אדם כדי לחבול בו חבלה חמורה); (יד) סעיף 288 – (שוד ונסיון לשוד); (טו) סעיף 293 – (דרישת רכוש באיום על מנת לגנבו).

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 40ט. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם: (1) התכנון שקדם לביצוע העבירה; (2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה; (3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; (4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה; (5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; (6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו; (7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה; (8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה; (9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1; (10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו; (11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה. (ב) לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו–(11) — ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם.

חוק התגמולים (ילד שנתייתם עקב מעשה אלימות במשפחה), התשנ"ה – 1995

סעיף: 7. תנאי מוקדם להגשת תביעה

7. קביעה של פרקליט המדינה או של בית הדין לעבודה כי קיים יסוד סביר להניח שבוצע פשע כאמור בסעיף 4(א), היא תנאי מוקדם לכל תביעה לפי חוק זה בפני המוסד.

חוק העונשין, התשל"ז-1977

סעיף: 144ו. עבירות ממניע גזענות או עוינות כלפי ציבור – נסיבה מחמירה

144ו. (א) העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטיה מינית או היותם עובדים זרים, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר. (ב) בסעיף זה, "עבירה" – עבירה נגד הגוף, החירות או הרכוש; עבירה של איומים או סחיטה; עבירות של בריונות ותקלות לציבור ושל מטרדים הכלולים בסימנים ט' וי"א בפרק זה, עבירה בשירות הציבור וכלפיו הכלולה בפרק ט' סימן ד' ועבירת הטרדה מינית כמשמעותה בסעיף 5 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, הכל למעט עבירה שהעונש שנקבע לה הוא מאסר עשר שנים ומעלה.

חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001

סעיף: 14. תיקון חוק למניעת אלימות במשפחה – מס' 6

14. בחוק למניעת אלימות במשפחה – (1) בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ח) יבוא: "(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001"; (2) במקום סעיף 10 יבוא: "סמכות 10. בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק". 10. בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק". אריאל שרון מאיר שטרית ראש הממשלה שר המשפטים משה קצב אברהם בורג נשיא המדינה יושב ראש הכנסת

לא נמצאו עורכי דין בתחום הפלילי.