כל הזכויות שמורות ©
עורך דין פלילי בתל אביב מטפלים בבתי המשפט בתל אביב עולה כי עבירות אלימות והטרדה מטופלות בחומרה יתרה, תוך התייחסות למגוון רחב של התנהגויות אסורות – החל מאיומים מילוליים במרחב הציבורי והמקוון ועד לתקיפה פיזית חמורה בזירות שונות ברחבי העיר. הפסיקה משקפת מדיניות משפטית ברורה של החמרה כלפי עבריינות אלימה במרחב העירוני, במיוחד במוקדי בילוי ואזורים הומי אדם בתל אביב. להלן סקירה מקיפה ומעמיקה של הפסיקה הרלוונטית המשקפת את הגישה השיפוטית העדכנית.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של החמרה בפסיקת בתי המשפט בתל אביב בכל הנוגע לעבירות אלימות והטרדה. ניתוח הפסיקה משנת 2020 ועד 2025 מצביע על עלייה הדרגתית ברף הענישה, במיוחד במקרים של אלימות במרחבים ציבוריים, אלימות בסביבת מקומות בילוי, ובאירועים המוניים. במקביל, התפתחה פסיקה משמעותית בתחום ההטרדות במרחב המקוון והרשתות החברתיות, תוך התאמת הדין והפרשנות המשפטית למציאות הטכנולוגית המשתנה.
תל אביב, כמטרופולין מרכזי וכעיר בילוי ותיירות מובילה, מתמודדת עם אתגרים ייחודיים בתחום האלימות וההטרדה. צפיפות האוכלוסייה, ריבוי מקומות בילוי, תיירות פנים וחוץ, ופעילות לילית ענפה – כל אלה יוצרים סביבה המחייבת התייחסות משפטית מותאמת. בתי המשפט בתל אביב מכירים בחשיבות המאבק בתופעות אלה לשמירה על איכות החיים העירונית, תחושת הביטחון האישי, והמוניטין של העיר כמקום בטוח לתושבים ומבקרים כאחד.
עבירות האלימות וההטרדה בתל אביב מוסדרות במספר דברי חקיקה מרכזיים, כאשר חוק העונשין, תשל"ז-1977 מהווה את המסגרת העיקרית לטיפול בעבירות אלימות פיזית. הסעיפים הרלוונטיים כוללים:
בתי המשפט בתל אביב מפרשים סעיפים אלה באופן רחב ומחמיר, במיוחד כאשר מדובר באלימות במרחבים ציבוריים הומי אדם, באזורי בילוי, או כלפי עובדי ציבור ונותני שירות.
החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, מהווה מסגרת חקיקתית מרכזית בטיפול בהטרדות מיניות במרחב הציבורי והפרטי בתל אביב. הפסיקה העדכנית בבתי המשפט בתל אביב מדגישה את חשיבות החוק בטיפול במקרים של:
בתי המשפט בתל אביב פיתחו פרשנות מרחיבה לחוק, תוך התאמתו למציאות העירונית המודרנית ולאמצעי התקשורת הדיגיטליים, המשמשים לעתים ככלי להטרדה.
החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, מספק כלי משפטי חשוב להתמודדות עם תופעות של הטרדה מתמשכת והתנהגות מאיימת. בהקשר התל אביבי, חוק זה משמש:
הפסיקה בתל אביב הרחיבה את השימוש בכלי זה גם למקרים של הטרדות ברשתות החברתיות ואמצעים דיגיטליים אחרים, תוך התאמת החוק למציאות הטכנולוגית העכשווית.
פסיקת בתי המשפט בתל אביב משקפת מגמה מתמשכת של החמרה בענישה על עבירות אלימות, במיוחד אלימות במרחב הציבורי. ניתוח הפסיקה מצביע על:
מגמות אלה משקפות הכרה גוברת בנזק החברתי הנגרם מאלימות במרחב העירוני ובחשיבות ההרתעה האישית והכללית.
בתי המשפט בתל אביב מיישמים באופן עקבי את ההלכות המנחות של בית המשפט העליון בתחום האלימות וההטרדה, תוך התאמתן למציאות העירונית התל אביבית. הלכות משמעותיות כוללות:
יישום הלכות אלה בבתי המשפט בתל אביב מתאפיין בגישה מחמירה, במיוחד כאשר מדובר באלימות במוקדי בילוי, אזורים הומי אדם, או במקרים בעלי נראות ציבורית גבוהה.
אלימות פיזית במרחב העירוני בתל אביב, ובמיוחד באזורי בילוי, זוכה להתייחסות מחמירה מצד בתי המשפט, כפי שמשתקף בפסיקה העדכנית:
תפ (תל אביב) 233-07-22 מדינת ישראל נ' מונתצר זידאת (ניתן ב 04/01/23)
"בהמשך, הכה את המתלונן בפניו במכת אגרוף והמשיך להיאבק בו על מנת לשדוד את כספו, תוך שהוא לוחץ על צלעו של המתלונן באמצעות ברכו, אוחז בזרועות המתלונן וכן בועט בצלעו."
בית המשפט קבע במקרה זה מתחם ענישה מחמיר של 28-48 חודשי מאסר, המשקף את הגישה המחמירה כלפי אלימות פיזית חמורה במרחב הציבורי התל אביבי. פסק דין זה מצטרף לשורה של החלטות דומות המבטאות החמרה הדרגתית בענישה על עבירות אלימות באזורי בילוי ובמרחבים ציבוריים.
בתי המשפט בתל אביב מתייחסים בחומרה יתרה למקרים של אלימות קבוצתית וקטטות המוניות, המתרחשות לעתים באזורי בילוי ובאירועים המוניים בעיר. ניתוח הפסיקה העדכנית מצביע על:
בתי המשפט מדגישים את הסכנה המוגברת הנשקפת מאלימות קבוצתית במרחב העירוני הצפוף של תל אביב ואת הצורך בהרתעה אפקטיבית למניעת הישנות התופעה.
תופעה מדאיגה שזוכה להתייחסות מחמירה במיוחד בפסיקת בתי המשפט בתל אביב היא אלימות כלפי עובדי ציבור ונותני שירות. פסקי דין עדכניים מצביעים על:
בתי המשפט בתל אביב רואים באלימות כלפי עובדי ציבור ונותני שירות לא רק פגיעה באדם הספציפי, אלא גם פגיעה באינטרס הציבורי ובתפקוד העיר כמטרופולין מרכזי.
הטרדה מאיימת ומעקב (סטוקינג) מהווים תופעה מטרידה במרחב העירוני התל אביבי, המטופלת בחומרה על ידי בתי המשפט:
תפ (תל אביב) 43125-02-11 מדינת ישראל נ' י' ר' (ניתן ב 07/05/12)
"החל משנת 2006 ועד 2011 (התקופה), בהזדמנויות רבות, התחקה הנאשם אחר המתלוננים, שוטט בסמוך לדירתם, בסמוך לקליניקה בה עבד המתלונן בתל אביב, בסמוך למקום עבודתה של המתלוננת בגעש, והכל באופן העלול להטרידם."
בפסק דין זה ובאחרים שבאו בעקבותיו, הדגישו בתי המשפט בתל אביב את:
פסיקה זו משקפת את ההכרה הגוברת בחומרת תופעת ההטרדה המאיימת והמעקב, במיוחד בסביבה האורבנית הצפופה של תל אביב.
בשנים האחרונות התפתחה פסיקה ענפה בבתי המשפט בתל אביב בנושא הטרדות ברשתות החברתיות ובמרחב המקוון, המשקפת את האתגרים החדשים בעידן הדיגיטלי:
בתי המשפט בתל אביב מובילים בפיתוח דוקטרינות משפטיות המתאימות לאתגרי העידן הדיגיטלי, תוך איזון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על הזכות לפרטיות ולכבוד.
איומים ובריונות במרחב העירוני של תל אביב מהווים תופעה מטרידה הזוכה להתייחסות מחמירה בפסיקת בתי המשפט:
תפ (תל אביב) 31544-08-14 מדינת ישראל נ' גלעד מזרחי (ניתן ב 01/11/17)
"על פי עובדות כתב האישום… איים עליה הנאשם בכך שאמר לה ש'זה ייגמר לא טוב', שמקרים כמו המתלוננת נגמרים ברצח וכן אמר לה 'את אמא שלך אני ארצח'"
בפסק דין זה ובפסיקה עדכנית נוספת, בתי המשפט בתל אביב מדגישים:
ניתוח הפסיקה מצביע על מגמה של החמרה הדרגתית בהתייחסות לעבירות איומים, במיוחד כאשר הן מתרחשות במרחבים ציבוריים ובאזורי בילוי בתל אביב.
בריונות בקרב בני נוער בשכונות תל אביב מהווה אתגר משפטי וחברתי מורכב, המקבל התייחסות ייחודית בפסיקת בתי המשפט בעיר. פסקי דין עדכניים מצביעים על:
בתי המשפט בתל אביב מפתחים גישה משולבת, המשלבת הרתעה עם התערבות טיפולית, תוך הכרה במאפיינים הייחודיים של בריונות נוער בסביבה העירונית המודרנית.
בתי המשפט בתל אביב מפעילים מערכת שיקולים מורכבת בקביעת רף הענישה בעבירות אלימות והטרדה:
חומרת המעשים וטיבם:
נסיבות ביצוע העבירה:
בתי המשפט בתל אביב נוטים להחמיר במיוחד במקרים של אלימות במרחב הציבורי, באירועים המוניים, ובמקרים הפוגעים בתחושת הביטחון האישי במרחב העירוני.
גורם משמעותי נוסף המשפיע על רף הענישה בתיקי אלימות והטרדה בתל אביב הוא העבר הפלילי של הנאשמים, בפרט בהקשר של עבירות דומות:
ניתוח הפסיקה מצביע על נטייה גוברת לראות ברצידיביזם בעבירות אלימות והטרדה גורם מחמיר משמעותי, המצדיק חריגה מרף הענישה הרגיל, במיוחד כאשר מדובר בדפוס התנהגות עברייני מתמשך.
ת"פ (תל-אביב-יפו) 43125-02-11- מדינת ישראל נגד ירון רבינוביץ
שמות השופטים: מיכל ברק נבו
בדירה בתל אביב (הדירה). בחודש יוני 2010 ילדה המתלוננת את בנם המשותף, שלה ושל המתלונן. החל משנת 2006 ועד 2011 (התקופה), בהזדמנויות רבות, התחקה הנאשם אחר המתלוננים, שוטט בסמוך לדירתם, בסמוך לקליניקה בה עבד המתלונן בתל אביב, בסמוך למקום עבודתה של המתלוננת בגעש, והכל באופן העלול להטרידם. כמו כן, הטריד הנאשם את המתלוננים, בין היתר באמצעות מתקן בזק, בכך שהתקשר אליהם בתדירות גבוהה, למרות שהסבירו לו כי אינם מעוניינים בקשר עמו. בחודש מאי 2010 אף פנו המתלוננים לבית המשפט, אשר הוציא צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד הנאשם, למשך חצי שנה. אלה ההטרדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום: א. במהלך התקופה, נהג הנאשם להתקשר למתלוננת, אחת לשבועיים לערך, ולעיתים פעמים רבות ברצף, ולומר לה: "חבל, היו יכולים להיות לנו כבר כמה ילדים, בואי נגור ביחד, מצאתי לנו מקום", או דברים בעלי משמעות דומה, וזאת למרות שהמתלוננת חזרה וביקשה שיניח לה לנפשה. ב. בעשרות מקרים במהלך התקופה, לאחר שהתחקה אחרי המתלוננת, פנה אליה הנאשם באופן העלול להטרידה במקומות בהם שהתה, לרוב בסמוך לדירה, וזאת למרות שהבהירה לו כי אינה מעוניינת בקשר עמו. ג. במועד שאינו ידוע למאשימה, במהלך התקופה, שעה שהמתלוננת החנתה את רכבה בסמוך לקליניקה של המתלונן, הטריד אותה הנאשם בכך שעמד סמוך לרכב ואמר: "אני רק עושה הליכה בפארק". ד. בעשרות מקרים, במהלך התקופה, התחקה הנאשם אחר המתלוננת למקום עבודתה ושהה בסמוך למקום, באופן העלול להטריד אותה. ה. במהלך חודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם למתלונן מטלפון ציבורי, המצוי בסמוך למקום בו התגוררו ילדי המתלונן וגרושתו, וניתק.
הכרעת דין |06/05/2012 |שלום – תל אביב
ת"פ (תל אביב) 31544-08-14- מדינת ישראל נגד גלעד מזרחי
שמות השופטים: דנה אמיר
מייחס לנאשם ביצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת ניסיון לתקיפה סתם על פי סעיף 379 וסעיף 25 לחוק העונשין. 2 2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.6.14 בשעה 2:00 לערך, ב"חוף הכלבים" בתל אביב (להלן: "החוף") בעת שירדן אדרי (להלן: "המתלוננת") וקובי ברנס (להלן: "המתלונן") ישבו בחוף, ניגש אליהם הנאשם, לבוש מכנסיים קצרים ללא חולצה, הציג עצמו כשוטר, לא הגיב לבקשת המתלוננת כי יציג תעודה שתאשר טענתו זו, ביקש מהמתלוננים תעודות מזהות והתיישב לידם. 3. המתלוננת סירבה למסור לנאשם תעודת זהות ובתגובה איים עליה הנאשם בכך שאמר לה ש"זה ייגמר לא טוב", שמקרים כמו המתלוננת נגמרים ברצח וכן אמר לה "את אמא שלך אני ארצח", "זונה מזדיינת עם גברים נשואים", בכוונה להפחידה. בהמשך מלמל לעבר המתלוננים "זונה מזדיינת עם גברים נשואים". 4. בשלב זה אמר המתלונן לנאשם כי הוא יזמין משטרה. בתגובה אמר הנאשם כי הם עושים טעות, המשטרה לא תעזור להם ואחרי שהמשטרה תבוא הוא ירצח אותם ויהרוג אותם, בכוונה להפחידם. 5. בהמשך לכך ביקש המתלונן מהנאשם שיעזוב אותם ובמקביל התקשר למשטרה. בשלב זה קמה המתלוננת ממקומה בכוונה ללכת מהמקום, הנאשם נעמד מולה, המתלוננת החלה לברוח מהמקום והנאשם רדף אחריה. המתלונן נחלץ לעזרת המתלוננת וחסם את הנאשם מלהתקרב אל המתלוננת. או אז תקף הנאשם את המתלוננת בכך שירק עליה לכיוון פניה (בדיון ביום 23.5.2017 עמ' 10 לפרוטוקול, הבהירה המאשימה כי בקשתה היא שהנאשם יורשע בעבירת ניסיון לתקיפה סתם ולא בתקיפה סתם) ואיים על המתלוננים שירצח אותם ויפגע בהם, בכוונה להפחידם.
הכרעת דין |31/10/2017 |שלום – תל אביב
ת"פ (תל אביב) 233-07-22- מדינת ישראל נגד מונתצר זידאת
שמות השופטים: בני שגיא
בהמשך, הכה את המתלונן בפניו במכת אגרוף והמשיך להיאבק בו על מנת לשדוד את כספו, תוך שהוא לוחץ על צלעו של המתלונן באמצעות ברכו, אוחז בזרועות המתלונן וכן בועט בצלעו. לבסוף, הצליח הנאשם להכניס ידו פנימה לכיסו של המתלונן ולשדוד ממנו 2,000 . המתלונן ניסה להתרומם מן הקרקע ומשהבחין בכך הנאשם דחף את המתלונן על הרצפה ונמלט מן המקום בעוד המתלונן נותר שרוע על הרצפה, חבול ומדמם. 2 4. על-פי עובדות כתב האישום בתיק הצירוף, ביום 28.7.20 , בשעה 14:44 או סמוך לכך, התקרב הנאשם למתלוננת ברחוב מטלון בתל אביב-יפו, תלש בחוזקה מצווארה שרשרת זהב בשווי 470 וברח מהמקום. לאחר שהמתלוננת צעקה "גנב, גנב", הנאשם זרק את השרשרת במרחק של כ-30 מטרים ממקום האירוע, תוך שנמלט מן המקום. טיעוניהצדדיםלעונש 5. ב"כ התביעה, עו"ד מירב גבע, עמדה על נסיבות ביצוע העבירות בשני התיקים, וטענה כי יש לקבוע מתחמים שונים עבור שני כתבי האישום, זאת בשל השוני בין נסיבות ביצוע העבירה, פער הזמנים בין האירועים, המתלוננים השונים וכן הפער המשמעותי בחומרה בין האירועים. התובעת הצביעה על מאפייני חומרה ביחס לאירוע השוד ובהם: גילו של קורבן העבירה; היותו של האירוע מתוכנן ומתמשך; רמת האלימות הגבוהה; העובדה כי המעשה בוצע בחדר המדרגות של בית המתלונן. לטענת התובעת, קיימת מגמת החמרה בפסיקה ביחס לאירועי אלימות ורכוש המבוצעים כלפי קורבנות מבוגרים, תוך שבית המשפט העליון מבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני נסיבותיהן האישיות של הנאשמים. במסגרת הטיעונים לעונש הציגה התביעה את סרטון האירוע כפי שתועד במצלמת אבטחה, וכן הגישה תצהיר של נפגע העבירה, ממנו עולה כי נגרמו למתלונן נזקים פיזיים ונפשיים, כי הוא עזב את העיר תל אביב בעקבות המקרה ומצבו הבריאותי התדרדר.
גזר דין |03/01/2023 |מחוזי – תל אביב
רע"פ 1012/13- שלום גריידי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מ נאור,ח מלצר,צ זילברטל
בתאריך 16.06.2009 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, במסגרתו יוחס לו ביצוע של מעשים מגונים כלפי המתלוננת, עובדת שהיתה כפופה לו, במסגרת עבודתו בעיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה) (עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) והטרדה מינית כלפי אותה מתלוננת (עבירה לפי סעיפים 4, 5(א), 3(א)(3), 3(א)(4) ו-3(א)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998). כן יוחסה למבקש בכתב האישום עבירה של הדחה בחקירה של המתלוננת (עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין). 3. המעשים המיוחסים למבקש עוסקים בתקופה שבה שימש המבקש כממונה הישיר של המתלוננת ביחידה שבה כיהן המבקש כמנהל. בין היתר יוחסו למבקש התבטאויות בוטות בנוגע לגופה של המתלוננת, הצהרות על רגשותיו כלפיה והצעות מיניות בלתי-הולמות שונות. 4. בתחילה פנתה המתלוננת לגורמים שונים בעירייה בתלונות כנגד המבקש, ובעקבות פנייתה הוחלט בעירייה למנות וועדה לבדיקת התלונות (להלן: וועדת הבדיקה). הוועדה הזמינה לבירור את המבקש ואת המתלוננת, וכן עדים נוספים מבין עובדי העירייה, שיכולים היו לשפוך אור על הפרשה. העירייה אף שכרה את שירותיו של חוקר פרטי (להלן: החוקר העירוני) כדי להעמיק בבדיקת התלונות נגד המבקש, מתוך כוונה שתעמוד בפני העירייה תשתית עובדתית, שתאפשר לה לקבל החלטה מושכלת בדבר דרך הטיפול בפרשה, בין אם באמצעים משמעתיים ובין בדרך אחרת. 5. במקביל לבירור התלונות על-ידי הגורמים האמונים על כך בעירייה, כמפורט לעיל הגישה המתלוננת תלונה כנגד המבקש גם במשטרה. המשטרה פתחה בחקירת התלונות וחקרה מספר עדים. במסגרת חקירתה של המשטרה הועברו אליה החומרים שנאספו על-ידי וועדת הבדיקה והחוקר העירוני.
החלטה |19/07/2014 |בית המשפט העליון
ת"פ (נצרת) 32335-04-11- מדינת ישראל נגד עידן אזולאי
שמות השופטים: דורון פורת
בית המשפט העליון עמד על כך בע"פ 1132/07 מקונן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.07 )): "למרבה הצער, עבירות אלימות במועדונים, בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו, בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה". הוראות חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, ס"ח 2330 נכנסו לתוקף ביום 10.7.12 . עיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, "לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיוטל עליו" (ראו דברי ההסבר לסעיף 40ב בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו – 2006). העבירה המיוחסת לנאשם הינה עבירה חמורה ומחייבת ענישה מרתיעה. הנאשם תקף את המתלונן במועדון לילה וגרם לו לחתך באוזנו, המתלונן נזקק לטיפול רפואי. עיינתי בהצהרת נפגע עבירה. המתלונן מציין, כי כתוצאה ממעשי הנאשם אושפז בבית החולים למשך יומיים , ביצעו לו תפרים באוזן וכיום יש לו צלקת. המתלונן תיאר את עוגמת הנפש והנזק התדמיתי שנגרם לו כתוצאה מהאירוע. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בתסקיר שירות המבחן. נתתי דעתי להודאת הנאשם ולנטילת האחריות מצידו על מעשיו. נתתי דעתי כי לנאשם אין כל עבר פלילי או הרשעות קודמות. בהתחשב בהודאת הנאשם, ובטיעוני שני הצדדים לעונש, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. אני מטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 16 חודשים, מהם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי שלא יעבור ויורשע על העבירות בהן הורשע בתיק זה ו/ או כל עבירת אלימות פיזית.
גזר דין |29/09/2012 |שלום – נצרת
ת"פ (תל אביב) 46957-05-15- מדינת ישראל נגד פלוני
שמות השופטים: איתי הרמלין
עם זאת, מקרים של התעללות פיזית ונפשית הנמשכת שעות הם נדירים בהרבה. מעשיו החמורים של הנאשם נכנסים לקטגוריה שנייה זו. 17. הסניגור הפנה לשורת פסקי דין שבהם נדונו עבירות אלימות כלפי בנות זוג, שבהם נגזרו על נאשמים עונשים שבין מספר חודשי מאסר בעבודת שירות לבין שנה מאסר בפועל. אמנם מדובר במקרים של תקיפות משמעותיות (בחלק מן המקרים נעשו מעשים נקודתיים קשים יותר מאלה שעשה הנאשם – כגון חניקה באמצעות כבל או איום בסכין), ולעיתים היו התקיפות מורכבות ממספר שלבים. עם זאת, באף אחד מן המקרים לא מדובר במעשה המשלב הגבלת תנועה, אלימות ואיומים במשך זמן ארוך כמו שהיה במקרה שבפניי או אפילו קרוב לכך. "האנרגיה העבריינית" של הנאשמים באותם תיקים אינה מתקרבת לזו של הנאשם בתיק שבפניי שעינה את אשתו במשך שעות (ואף תיעד את מעשיו בווידאו). גם מבחינת יכולתה של נפגעת העבירה לשרוד נפשית מתקפה שכזו, אין דמיון בין תקיפה קצרה בזמן למתקפה הנמשכת שעות. לפיכך, מדובר בהשוואה שאינה תקפה. 18. התביעה הפנתה למספר תיקי התעללות ממושכת הרלוונטיים יותר לענייננו. הואיל ומדובר במעשים מזעזעים, אציין להלן את מספרי ההליכים באלה מבין התיקים שבהם נדונו מעשי התעללות דומים בשיעורם לאלה שבתיק שבפניי, אך לא אפרט כאן את המעשים עצמם. בת"פ (תל אביב) 57557-01-22 מדינת ישראל נ' נתנאל ביבי ( 4.1.2023 ) נקבע מתחם עונש הולם שבין 30 ל-70 חודשי מאסר בפועל. בת"פ (תל אביב) 33857-09-21 מדינת ישראל נ' טל זוארי ( 24.7.2022 ) נקבע מתחם עונש הולם שבין 20 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בת"פ (תל אביב) 35466-03-21 מדינת ישראל נ ג די שטיינברג ( 12.1.2022 ) נקבע מתחם עונש הולם שבין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל.
גזר דין |16/08/2023 |שלום – תל אביב
ת"פ (ירושלים) 410-02-15- מדינת ישראל נגד פלוני
שמות השופטים: דנה כהן לקח
בחינת מדיניות הענישה הנהוגה מלמדת כי כאשר מדובר בעבירות אלימות כלפי הורה בעטיין נגרמה חבלה של ממש, נוהגים בתי-המשפט על דרך הכלל להטיל עונשים הכוללים רכיב של מאסר בפועל (ראו והשוו למשל: עפ"ג (מחוזי ב"ש) 2988-12-10 קלימן נ' מדינת ישראל ( 4.5.2011 ); ת"פ (י-ם) 8764-01-13מדינת ישראל נ' אמזלג ( 11.4.2013 ); עוד השוו: ת"פ (י-ם) 49471-03-13 מדינת ישראל נ' פלוני ( 1.10.2014 ); ת"פ (י-ם) 5622-11-13 מדינת ישראל נ' פלוני ( 13.5.2014 )). 16. בהתחשב בעקרון המנחה של ההלימה; בשים לב לפגיעה בערכים המוגנים ובעוצמתה; בהתחשב בחומרת המעשים ונסיבות ביצועם; ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת; אני סבורה כי מתחמי הענישה ההולמת במקרה שלפניי הינם כדלקמן: 8 בהתאם ל"מבחן הצורני-עובדתי" (לפיו עסקינן ב"מספר אירועים"): מתחם העונש ההולם בגין העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (הכוללת תקיפת אמו של הנאשם באמצעות אגרופים וגרימת חבלות גופניות ללא שימוש באמצעי חם או קר וללא צורך בטיפול רפואי), נע מתקופה קצרה של מאסר בפועל ועד 15 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש ההולם בגין ריבוי עבירות האיומים (הכוללות איומים מילוליים חמורים חוזרים ונשנים באוזני מספר אנשים, כנגד חייהם של הורי הנאשם), נע ממאסר קצר בפועל ועד 10 חודשי מאסר בפועל. בהתאם ל"מבחן הקשר ההדוק" (לפיו עסקינן ב"אירוע אחד" הכולל "מספר מעשים"): מתחם העונש ההולם לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם, נע ממספר בודד של חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל. 17. הסדר הטווח העונשי אליו הגיעו הצדדים נמצא בגדרי מתחם הענישה ההולמת, ולפיכך אראה לכבדו, במובן זה שלא אסטה מעבר לעונש שהמאשימה הגבילה עצמה אליו (12 חודשי מאסר בפועל).
גזר דין |05/07/2015 |שלום – ירושלים
ת"פ (פתח-תקוה) 28004-11-11- מדינת ישראל נגד יורי אלכסשנקו
שמות השופטים: עמי קובו
לנאשם הייתה אפשרות לשקול את צעדיו מאז הויכוח, ובכל זאת הוא בחר לתקוף את המתלונן באלימות חמורה. ב. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה; אכן יש ממש בטענת ההגנה, לפיה גם הנאשם נחבל כתוצאה מנחת זרועו של המתלונן, ואף הוצג לכך אישור רפואי (נ/3). ברם, למרות טענת ההגנה בדבר חלקו של המתלונן במעשים, וההנחה שאף המתלונן תקף את הנאשם קודם למעשה העבירה, אין בכך כדי להפחית באופן משמעותי מחומרת מעשיו של הנאשם. מובהר בזאת כי אין המדובר במקרה של קירבה להגנה עצמית. ג. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו חבלה חמורה. כפי שעולה מכתב האישום, למתלונן נגרמו חבלות הכוללות שבר בקיר הקידמי של קיר הסינוס המקסילרי, הכולל את ארובת העין, המטומה איפנרה אובטלית משמאל, המטומה סביב עין שמאל והטיית גשר האף לימין. לעניין החבלות, סבורני כי די לעיין בתמונות המתלונן (ת/1) כדי להיווכח בעוצמת ובחומרת הפגיעה בו. ד. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הסיבה שהביאה את הנאשם לביצוע העבירה הינה הויכוח שפרץ בין הנאשם לבין המתלונן, יום עובר לביצוע העבירה, במועדון בתל-אביב. 14. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ-7 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל. 15. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור הינו ממין העניין ובשים לב לרף האלימות שבו נקט הנאשם, ולצורך להגן על הציבור מפני מעשים דומים של הנאשם בעתיד, ואולם מובן הדבר שאין בכך כדי להצדיק סטייה מן המתחם.
גזר דין |02/07/2013 |שלום – פתח תקווה
ת"פ (באר שבע) 26652-05-16- מדינת ישראל נגד ח א ב נגד
שמות השופטים: דניאל בן טולילה
'על פי הערכות שונות של רשויות הרווחה, כ-200 אלף נשים סובלות מאלימות וכ-600 אלף ילדים עדים לאלימות זו. ההיקף הוא עצום, ועם זאת – את סימני האלימות נושאת כל אחת מקורבנות האלימות על גופה, בבשרה, ובנפשה כשהיא לגמרי לבדה ענישה הולמת ומרתיעה בעבירות מסוג זה, כבמקרה דנן, יש בה משום הכרה בהשפלה ובמצוקה הנוראה שחווה אישה הנתונה לדיכוי ואלימות מצד בן זוגה; כמו גם העלאת המודעות לתופעה של אלימות נגד נשים, שהיקפה כאמור ניכר ומדאיג'". בדומה לעבירות רבות בקודקס הפלילי, ניתן למצוא משׂרעת רחבה ביותר של עונשים הנגזרים על נאשמים בביצוע עבירות אלימות במשפחה החל מעונשים צופים פני עתיד וכלה בתקופת מאסר שתגיע לכדי שנה וחצי ויותר. על דרך הכלל, בתי המשפט נותנים דעתם לעוצמת האלימות, תדירותה, האם נעשה שימוש בנשק חם או קר, תוצאות האלימות, פער הכוחות בין הנאשם לקורבן ומידת התלות הקיימת ביניהם, הרקע לביצוע המעשים ועוד. בהקשר לכך, ראה בין היתר רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל, רע"פ 6821/08 מסרי נ' מדינת ישראל, ת. פ. (מחוזי ב"ש) 37624-01-13, ת. פ. (רשל"צ) 26002-02-13 מדינת ישראל נ' פלוני. גם בעבירת האיומים מדיניות הענישה משתרעת על פני מנעדרחב ונעה החל מענישה צופה פני עתיד עובר למספר חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ועד לשנת מאסר ויותר. על דרך הכלל, בתי המשפט נותנים דעתם לתוכן האיומים, האם מדובר באיומים קונקרטיים או ספונטניים, האם נלוו לאיומים עבירות נוספות, מטרת האיומים, נסיבות השמעתם, מיהות המאיים ומיהות המאוים. בהקשר לכך ר' בין היתר רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל; ת"פ 27929-08-12 מדינת ישראל נ' צבי לויט; ת"פ 42579-11-12 מדינת ישראל נ' אבן צבור; וכן ת"פ 9816-01-13 מדינת ישראל נ' גרישו גברילוב.
גזר דין |09/01/2017 |שלום – באר שבע
ת"פ (תל אביב) 40751-02-22- מדינת ישראל נגד פלוני
שמות השופטים: רועי פרי
במקרה שלפנינו, סבורני כי מדובר במסכת עבריינית אחת, שקיים קשר הדוק בין המעשים, סמיכות הזמנים היחסית, אשר לעבירות ההטרדה באמצעות מתקן בזק והאיומים, כלפי אותה מתלוננת, הרקע וההקשר ומשכך יש להשקיף על מכלול מעשיו של הנאשם, כאירוע כולל אחד – ראו והשוו ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל ( 29.4.14 ); ע"פ 1261/15 דלאל נ' מדינת ישראל ( 13.9.15 ). 7. הערכים המוגנים הינם ערכים של שלמות הגוף והנפש כאשר לעבירות אלימות פיזית ומילולית בתוך המשפחה, או בתוך תא זוגי נודעת משמעות מיוחדת המשקפת את רצון החברה להכיר בחומרתן היתרה של עבירות מסוג דא. הטעמים לחומרה נעוצים בעובדה כי מדובר בתקיפה בתוך תא סגור או מערכת זוגית סגורה, המבוססת על אמון הדדי, הקושי בחשיפה ומצבה של המתלוננת כאשר היא קרועה בין מצב של אלימות לבין רצון לגונן ולשמור על התא המשפחתי והזוגי, לצד הנזקים הקונקרטיים והפוטנציאליים, בעיקר מתחום הרגשי והנפשי הנלווים לעבירות מסוג דא – ראו בין היתר רע"פ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני ( 26.1.12 ) והפסיקה הרבה המצוטטת שם. בית המשפט העליון שב וקבע כי לאור נפיצותן של עבירות אלה והגורמים הייחודים הקיימים בעבירות אלימות במשפחה, או אלימות במערכת זוגית, תוך הצורך להגן על קורבנות האלימות, נדרשת ענישה הולמת ואף החמרה בענישה – ראו בין היתר רע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל ( 11.10.07 ); רע"פ 3719/21 פלוני נ' מדינת ישראל ( 7.6.21 ). בעניין עבירת האיומים ובתוך כך הטרדה באמצעות מתקן בזק, מעבר לערכים של שמירה על שלמות הגוף והנפש, מתקיים הערך בדבר שמירת שלוות נפשו של האדם תוך אפשרות לחיים חופשיים מחלצים, כאשר הפסיקה ערכה הבחנה בין איום מילולי לבין איום באמצעות אמצעי מדגים, או אז, המתחם העונשי גבוה יותר.
גזר דין |19/03/2024 |שלום – תל אביב
ת"פ (ירושלים) 25741-01-22- מדינת ישראל נגד ע ח
שמות השופטים: ארנון איתן
הנאשם פגע במעשיו בערך החברתי הנוגע בזכותו של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט בזכותן של נשים, לחוש מוגנות בביתן-מבצרן. ביחס לתיק שצורף, פגע הנאשם גם בערך המוגן הנוגע בכיבוד שלטון החוק, ועובדי ציבור הפועלים על פי דין. 27. במקרה דנן, המדובר באלימות שאיננה פשוטה, ואשר ננקטה נוכח חשדו של הנאשם כי אחותו משוחחת עם גבר זר. הנאשם סטר לה מספר פעמים, היכה ובעט בה, והכל לנגד עיני ילדיה הקטינים. האלימות פסקה רק בזכות הגעתו של הבעל לבית, והרחקת הנאשם מהמתלוננת. בנוסף, איים הנאשם על המתלוננת שלא תיצור קשר עם המשטרה, ואף שבר את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה. בהתייחס לתיק שצורף, הרי שמבלי להמעיט מחומרת האיום שהופנה כלפי שוטר, תוכנו של האיום במקרה שלפניי אינו גבוה. 28. בענייננו, יוחסו לנאשם עבירות של איומים, ותקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ובנסיבות האירוע שלפניי, בהן הופנתה האלימות כלפי אחותו, ראיתי להפנות לפסקי הדין הבאים: א. ת"פ 20080-04-15 מדינת ישראל נ' פלוני ( 8.11.15 ) נקבע מתחם ענישה בגין אירוע אלימות בודד בו הכה נאשם באגרופיו את בת זוגו וגרם לה לחבלה בפניה ובצווארה החל מ-8 חודשים ועד 20 חודשים. ב. במקרים מתאימים נמצא שבמסגרת שיקולי הענישה ניתן להטיל על נאשם, בעבירות אלו גם עונש מאסר שיבוצע על דרך עבודות השירות. ראו לדוגמה: ת"פ 2196-11-11 מדינת ישראל נ' הרצל ספיאשווילי ( 23.02.15 ) בו נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כאשר באותו המקרה אירעו 5 מקרי אלימות כלפי אשת הנאשם, ברף חומרה נמוך יחסית (סטירות ודחיפות) אליהם נוספה עבירת תקיפה כלפי אחר.
גזר דין |15/01/2023 |שלום – ירושלים
ת"פ (חיפה) 67440-02-23- מדינת ישראל נגד פלוני
שמות השופטים: מריה פיקוס בוגדאנוב
לאור נסיבות ביצוע העבירות, רף האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת, החבלות שנגרמו לה, הגם שמדובר בחבלות לא קשות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית. מדיניות הענישה הנוהגת: הצדדים לא הפנו בטיעונים לפסיקה ממנה ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת. המאשימה ביקשה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית. ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם בנסיבות התיק נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל שניתן לבצען בעבודות שיורת. עיון בפסיקה מעלה כי קיים מנעד רחב של ענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם הנע בין מאסרים על תנאי ועד מאסרים בפועל לתקופה לא מבוטלת. ברע"פ 5806/11 סריה נ' מדינת ישראל ( 15.11.11 ) הורשע הנאשם בתקיפת אמו, בכך שהכה אותה ומשך בשערותיה. הנאשם נידון לחודש מאסר בפועל ומאסר על תנאי בן חודשיים שהופעל במצטבר. ערעור של הנאשם נדחה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון. ברע"פ 4781/06 עמרני נ' מדינת ישראל ( 11.6.06 ) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הקל את עונשו של נאשם בעל עבר פלילי, בין היתר בעבירות אלימות, הנאשם הורשע בתקיפה סתם של אביו הקשיש, בכך שירק עליו, ואיים והעליב את שוטרי התחנה אליה הגיע, ונגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו ימי מעצרו, ויופעלו בחופף שלושה מאסרים מותנים. בעפ"ג 6584-03-16 פלוני נ' מדינת ישראל ( 29.5.16 )הורשע המערער בבית משפט השלום ב- 4 עבירות של איומים כלפי אמו, עבירת תקיפה סתם כלפי אמו ועבירה של היזק לרכוש. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם לגבי עבירת אלימות נע בין מאסר קצר ל- 7 חודשי מאסר בפועל, מתחם לגבי עבירת איומים נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים באופן מצטבר, כך שעל הנאשם היה לרצות 14 חודשי מאסר.
גזר דין |28/05/2023 |שלום – חיפה
חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998
סעיף: 6. הטרדה מינית והתנכלות – עוולות אזרחיות
6. (א) הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה. (ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 ש"ח, ובשל הטרדה מינית או בשל התנכלות שבוצעו מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור כאמור בסעיף 144ו לחוק העונשין – כפל הסכום האמור, ללא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי והודעה על הסכום המעודכן תפורסם ברשומות; לענין סעיף קטן זה – "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; "המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון; "המדד הבסיסי" – מדד חודש אוגוסט 2013. (ג) לא יזדקק בית המשפט או בית הדין לעבודה, לפי הענין, לתביעה בשל עוולה לפי סעיף זה או לפי סעיף 7, שהוגשה לאחר שחלפה התקופה הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 מיום שנוצרה העילה והוראות סעיפים 18א ו–18ב לחוק האמור, לא יחולו על תביעה כאמור.
חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001
סעיף: 3. הגדרות
3. בחוק זה – "בית משפט" – בית משפט שלום, וכן כל אחד מאלה: (1) לענין נפגע שהוא בן משפחה של הפוגע – גם בית משפט ובית דין המוסמכים לדון לפי חוק למניעת אלימות במשפחה; (2) לענין פוגע או נפגע שהוא קטין ושבית משפט לנוער דן בענינו לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) – גם בית משפט לנוער; "בית משפט לנוער" – כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971; "בן משפחה" – כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור; "חוק הנוער (טיפול והשגחה)" – חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; "חוק כלי היריה" – חוק כלי היריה, התש"ט-1949; "חוק למניעת אלימות במשפחה" – חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; "נפגע" – מי שהתקיים בו אחד מאלה: (1) ננקטה נגדו הטרדה מאיימת; (2) הוא מצוי בסכנה כמפורט בסעיף 4(ב)(1); (3) אדם עלול לבצע בו עבירת מין כאמור בסעיף 4(ב)(1); (4) בוצע בו מעשה כאמור בסעיף 4(ב)(2); ולענין נפגע שהוא קטין – גם מי שאחראי עליו על פי דין; "פוגע" – מי שנקט הטרדה מאיימת או שמתקיים בו אחד התנאים המפורטים בסעיף 4(ב)(1) או (2); "צו מניעת הטרדה מאיימת" – צו כאמור בסעיף 4(א) או (ב); "קטין" – אדם שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים; "רשות ביטחון" – משטרת ישראל, הרשות להגנה על עדים, משמר הכנסת כמשמעותו בחוק משכן הכנסת ורחבתו, התשכ"ח-1968, צבא הגנה לישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר.
חוק העונשין, התשל"ז-1977
סעיף: 16. עבירות נגד משפט העמים
16. (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה, באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן; והוא, אף אם נעברו בידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא. (ב) הסייגים האמורים בסעיף 14(ב)(2) ו-(3), ו-(ג) יחולו לגבי תחולת דיני העונשין של ישראל גם לפי סעיף זה.
תקנות איסור הלבנת הון (כללים לשימוש במידע שהועבר למשטרת ישראל ולשירות הביטחון הכללי לשם חקירת עבירות נוספות ולהעברתו לרשות אחרת), התשס"ו-2006
סעיף: 7. העבירות הנוספות
7. העבירות הנוספות הן אלה: (1) עבירה שהעונש הקבוע לה הוא חמש שנות מאסר לפחות לפי כל אחד מהחוקים האלה: חוק העונשין, התשל"ז-1977; חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948; תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954; חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955; חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; פקודת מס הכנסה; חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963; חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994; חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981; חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988; (2) עבירת מקור, שאינה מפורטת בפסקה (1), אשר העונש הקבוע לה הוא שלוש שנות מאסר לפחות, ובלבד שהחקירה בענינה החלה כחלק מחקירת עבירה לפי סעיפים 3 ו–4 לחוק.
תקנות שירות המדינה (משמעת) (החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז-2006
סעיף: 2. הגדרות
2. בתקנות אלה – "בית הדין" – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק; "חוקר" – כמשמעותו בסעיף 15 לחוק; "חשוד" – מי שנחשד בביצוע עבירת משמעת שפגעה בנפגע; "נאשם" – מי שהוגשה נגדו תובענה כאמור בסעיף 33 לחוק, שענינה עבירת משמעת שפגעה בנפגע; "נידון" – מי שהוחלט לגביו על אמצעי משמעת כאמור בסעיף 34 לחוק, בשל עבירת משמעת שפגעה בנפגע; "נפגע עבירה" – אדם שנפגע במישרין מעבירת משמעת; "עבירת מין או אלימות חמורה" – עבירת משמעת שלפי נסיבותיה היא גם אחת מאלה: (1) עבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה; (2) עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; "עבירת משמעת" – כמשמעותה בסעיף 17 לחוק; "תובע" – כמשמעותו בסעיף 14 לחוק; "תקנות סדרי הדין" – תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963.
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (נוסח בתוקף מיום 6.8.24 ולמשך 3 שנים)
סעיף: 11א. חובת יידוע
11א. (א) בסעיף זה – "מחלקה לשירותים חברתייים" – כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958; "עבירה" – עבירה לפי סעיפים 329, 333 עד 335, 345 עד 348, 377, 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פרה-רפואי, עורך דין, איש דת או טוען רבני, שעקב טיפול או ייעוץ שנתן לאדם במסגרת עיסוקו במקצועו או בתפקידו, היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה באותו אדם (בסעיף זה – המטופל) על ידי בן זוגו או על ידי מי שהיה בן זוגו בעבר, יידע את המטופל על כך שבאפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, וייתן לו כתובת ומספר טלפון של המקומות האמורים הקרובים למקום מגוריו של המטופל. (ג) השר האחראי, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, יקבע הוראות לביצוע סעיף קטן (ב) ולתיעוד פעולות שנעשו לביצועו; בסעיף קטן זה, "השר האחראי" – (1) לענין רופאים, אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים במערכת הבריאות, קרימינולוגים קליניים ועוסקים במקצועות פרה-רפואיים – שר הבריאות; (2) לענין עובדי חינוך – שר החינוך; (3) לענין עובדים סוציאליים, למעט עובדים סוציאליים במערכת הבריאות – שר העבודה והרווחה; (4) לענין שוטרים – השר לביטחון הפנים; (5) לענין אנשי דת וטוענים רבניים – השר לעניני דתות. (ד) המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, באישור שר המשפטים והועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, תתקין כללים לביצוע סעיף קטן (ב) ולתיעוד פעולות שנעשו לביצועו לענין עורכי דין.
חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001
סעיף: 14. תיקון חוק למניעת אלימות במשפחה – מס' 6
14. בחוק למניעת אלימות במשפחה – (1) בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ח) יבוא: "(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001"; (2) במקום סעיף 10 יבוא: "סמכות 10. בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק". 10. בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או שאדם התנה על זכותו על פי חוק". אריאל שרון מאיר שטרית ראש הממשלה שר המשפטים משה קצב אברהם בורג נשיא המדינה יושב ראש הכנסת
חוק העונשין, התשל"ז-1977
סעיף: 86. טיפול באלימות במשפחה
86. (א) הורשע נאשם ונוכח בית המשפט כי הוא נוהג באלימות כלפי בן משפחתו, רשאי בית המשפט להטיל עליו בצו, מבחן שבמסגרתו יעבור הנידון טיפול בקהילה, על פי תכנית שיורה בית המשפט, ורשאי בית המשפט לתת צו כאמור, אם קבע שהנאשם עבר את העבירה אך לא הרשיעו. (ב) לענין סעיף זה – "בן משפחתו" – לרבות מי שהיה בן משפחתו בעבר, והוא אחד מאלה: (1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית; (2) קטין או חסר ישע, שעובר העבירה אחראי עליו, כהגדרת "אחראי על קטין או חסר ישע" בסעיף 368א; "בן זוג" – לרבות הידוע בציבור כבן זוגו.
חוק העונשין, התשל"ז-1977
סעיף: 13. עבירות נגד המדינה או העם היהודי
13. (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ נגד – (1) בטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או סודותיה; (2) סדרי המשטר שבמדינה; (3) הפעילות התקינה של רשויות המדינה; (4) רכוש המדינה, כלכלתה או קשרי התחבורה והתקשורת שלה עם ארצות אחרות; (5) רכוש, זכויות או פעילות תקינה של איגוד או גוף שפורטו בסעיף קטן (ג). (ב) דיני העונשין של ישראל יחולו גם על עבירות-חוץ נגד – (1) חיי אזרח ישראלי, תושב ישראל או עובד הציבור, גופו, בריאותו, חירותו או רכושו, באשר הוא כזה; (2) חיי יהודי, גופו, בריאותו, חירותו או רכושו, באשר הוא יהודי, או רכוש מוסד יהודי, באשר הוא כזה. (ב1) דיני העונשין של ישראל יחולו גם על עבירת חוץ שהיא עבירה על חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ו-1986. (ג) "איגוד או גוף" לענין סעיף קטן (א)(5) – (1) ההסתדרות הציונית העולמית; (2) הסוכנות היהודית לארץ ישראל; (3) קרן קיימת לישראל; (4) קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל; (5) גוף מבוקר, כמשמעותו בחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], התשי"ח-1958. שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות איגודים או גופים נוספים לענין סעיף זה.
חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004
סעיף: 2. הגדרות
2. בחוק זה – "אשפוז" – אשפוז בבית חולים לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (בחוק זה – חוק טיפול בחולי נפש); "בית משפט" – לרבות בית דין צבאי; "גזר דין" – לרבות מתן צו מבחן ללא הרשעה לפי סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, מתן צו שירות ללא הרשעה לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין), או מתן צו לטיפול מרפאתי לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש; "הורשע" – לרבות נאשם שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה, או שבית המשפט מצא כי עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש; "חוק סדר הדין הפלילי" – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; "מאסר בפועל" – למעט מאסר בפועל אשר בית המשפט החליט שהעבריין יישא את כולו בעבודת שירות לפי סימן ב1 בפרק ו' לחוק העונשין; "מוסד לימודים" – לרבות מוסד להכשרה מקצועית; "עבודה" – בין בתמורה ובין בהתנדבות, לרבות שירות בכוחות הביטחון ושירות אזרחי כהגדרתו בחוק שירות אזרחי, התשע"ז-2017; "עבירת מין" – (1) עבירה המנויה בסימן ה', בפרק י' לחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 352 לחוק האמור; (2) עבירה לפי סעיף 75 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (בחוק זה – חוק השיפוט הצבאי); "עבריין מין" – מי שהורשע בביצוע עבירת מין ומתקיים בו אחד מאלה: (1) ביום ביצוע העבירה הוא היה בגיר; (2) ביום ביצוע העבירה הוא היה קטין ונידון למאסר בפועל, או שבית המשפט ציווה על החזקתו במעון נעול לפי סעיף 25(א)(1) או (2) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, או על אשפוזו, ובמועד שחרורו מהמאסר, מהמעון הנעול או מהאשפוז, לפי העניין, מלאו לו 19 שנים; "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק" – עובד סוציאלי שמונה לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן, לפי העניין: (1) חוק גיל הנישואין, התש"י-1950; (2) חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955; (3) חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958; (4) חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; (5) חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966; (6) חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969; (7) חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981; (8) חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
חוק העונשין, התשל"ז-1977
סעיף: 51ב. נשיאת מאסר בעבודת שירות
51ב. 5 (א) בית משפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות; קבע בית המשפט כי חלק מעונש המאסר יהיה בעבודת שירות, יישא הנידון את חלק העונש האמור בתום תקופת המאסר בפועל, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. (ב) בית המשפט לא יחליט כאמור בסעיף קטן (א) כי נאשם יישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות, אלא אם כן מתקיימים כל אלה: (1) בית המשפט קיבל, לפני מתן גזר הדין, חוות דעת מטעם הממונה (בסימן זה-חוות דעת הממונה) בדבר התאמתו של הנאשם לעבודת שירות, וכן בדבר האפשרות להשמתו בה ובדבר עבודת השירות שהנאשם יכול לעבוד בה והתנאים שבהם תבוצע; (2) הנאשם הסכים לשאת את עונש המאסר בעבודת שירות, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוות דעת הממונה. (ב1) בחוות דעת הממונה יפורטו אלה: (1) התאמתו, אי–התאמתו או מגבלות על התאמתו של הנאשם לביצוע עונשו בעבודת שירות, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם עצמו, אם יישא הנאשם את עונש המאסר בעבודת שירות; קביעת אי–התאמתו או מגבלות על התאמת ו של הנאשם תתבסס על חוות דעת שקיבל הממונה, אם ניתנה כזו, מקצין משטרה שהסמיך לכך ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, עובד שירות הביטחון הכללי שהסמיך לכך ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי או קצין בשירות בתי הסוהר שהסמיך לכך ראש חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר, לפי העניין; (2) אפשרות השמתו או אי–השמתו של הנאשם בעבודת שירות מתאימה למצב ו הבריאותי ולמוגבלויותיו, אם ישנן, יכולתו להיות מועסק בסוגי מקומות העבודה שניתן להעסיק בהם עובד שירות ויכולתו לעמוד בשעות העבודה הנדרשות ובנוהלי עבודה הנהוגים בסוגי מקומות עבודה כאמור; לעניין זה, רשאי הממונה להתבסס על אלה: (א) העבירה שבה הורשע הנאשם; (ב) הרשעות קודמות של הנאשם; (ג) חוות דעת מטעם גורם טיפולי בעניינו של הנאשם
כל הזכויות שמורות ©