03-3810100

עו ד פלילי בת א

הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים בהליך הפלילי – סקירה משפטית מקיפה ועדכנית לשנת 2025

המסגרת הנורמטיבית לחשיפת רישום פלילי של עדים ומתלוננים במשפטים פליליים בישראל

הבסיס החוקי והפסיקתי לבקשות חשיפת רישום פלילי של עדים ומתלוננים

עקרונות יסוד בסוגיית גילוי רישום פלילי של מתלוננים ועדי תביעה בהליכים פליליים

הפסיקה הישראלית העדכנית קבעה מספר עקרונות מנחים בסוגיה המורכבת של חשיפת הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים, תוך יצירת איזון עדין בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכותם של עדים ומתלוננים לפרטיות וכבוד. מסגרת נורמטיבית זו מבוססת על פרשנות שיפוטית לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, העוסק בזכות העיון של נאשם בחומרי חקירה.

עו"ד פלילי בת"א
עו"ד פלילי בת"א

בפסיקה משמעותית בנושא זה נקבע:

בע"ח (טבריה) 27389-10-21 נתנאל אלמו נ' מדינת ישראל (ניתן ב 17/11/2021)

"העורר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה על יסוד הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בגדרה ביקש כי יתאפשר לו לעיין ברישום הפלילי של המתלונן… לטענת העורר, מדובר ב'חומרי חקירה' הרלוונטיים להגנתו, בעיקר נוכח טענתו להגנה עצמית"

התפתחות הפסיקה בנושא גילוי עבר פלילי של עדים בהליכים פליליים משנת 2010 ועד 2025

בעשור וחצי האחרון חלה התפתחות משמעותית בגישת בתי המשפט לסוגיית חשיפת הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים. בעבר, הייתה נטייה להיענות בקלות יחסית לבקשות מסוג זה, אולם בשנים האחרונות ניכרת זהירות רבה יותר, תוך הקפדה על בחינת הרלוונטיות הישירה של הרישום הפלילי לקו ההגנה הקונקרטי במשפט.

הפסיקה העדכנית לשנת 2025 משקפת גישה מאוזנת יותר, המכירה מחד בזכותו של נאשם להתגונן באופן אפקטיבי, ומאידך בזכותם של עדים ומתלוננים שלא להיות נתונים לחקירות פוגעניות ולא רלוונטיות על עברם הפלילי. ההתפתחות הפסיקתית בשנים האחרונות מדגישה את הצורך בהצדקה קונקרטית וממשית לחשיפת הרישום הפלילי, תוך התרחקות מהגישה של "מסע דיג" כללי אחר מידע שאינו בהכרח רלוונטי להגנה.

הזיקה בין הרישום הפלילי של עדים לבין חובת גילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ

שאלת היחס בין הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים לבין חובת גילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ היא שאלה מורכבת שזכתה להתייחסות בפסיקה. הדעה הרווחת היא שרישום פלילי אינו בהכרח נכלל בהגדרה הרגילה של "חומר חקירה", אך במקרים מסוימים, כאשר מוכחת רלוונטיות ישירה להגנת הנאשם, ניתן לראות בו חומר שהגישה אליו חיונית להבטחת הליך הוגן.

הפסיקה מדגישה שדרישת הגילוי חייבת להיות מבוססת על טעמים ענייניים וקונקרטיים, ולא על ספקולציות או הנחות כלליות לגבי אמינות העד על בסיס עברו הפלילי. במסגרת האיזון, בתי המשפט שוקלים האם קיימת חלופה פוגענית פחות להשגת אותו יתרון ראייתי שהנאשם מבקש להשיג באמצעות חשיפת הרישום הפלילי.

עקרונות מנחים בפסיקה העדכנית בנושא חשיפת רישום פלילי של עדים ומתלוננים

מבחן הרלוונטיות כאבן בוחן מרכזית בהחלטות בתי המשפט

פרשנות שיפוטית למושג "רלוונטיות ישירה להגנה" בהקשר של רישום פלילי של עדים

מבחן הרלוונטיות מהווה את אבן הבוחן המרכזית בהחלטת בתי המשפט האם לחשוף רישום פלילי של עדים ומתלוננים. בפסיקה נקבע כי נדרשת זיקה ישירה וממשית בין העבירות המופיעות ברישום הפלילי של העד לבין קו ההגנה הקונקרטי של הנאשם במשפט.

כפי שנקבע בפסיקה משמעותית:

תפ (ראשון לציון) 48066-11-12 מדינת ישראל נ' רחלי עברי (ניתן ב 23/07/2013)

"הניסיון המשפטי בתחום בו אנו עוסקים, במיוחד ככל שמדובר בעבירות אלימות, סבורים נאשמים ובאי כוחם כי בגדר חובה היא לבחון האם יש לעדים המתלוננים עבר פלילי בעבירות אלימות. ההנחה הבלתי מבוססת היא, שככל שלאדם עבר פלילי בעבירות אלימות, ממילא אתה אומר כי עדותו של עד התביעה שהותקף או נפגע אלימות – מתערערת. הנחת מוצא זו בטעות יסודה."

הפרכת הנחות מוצא שגויות בדבר הקשר בין עבר פלילי של מתלונן לבין אמינות גרסתו

פסק הדין המצוטט לעיל מבטא גישה שיפוטית חשובה המפריכה הנחות מוצא שגויות לפיהן קיים קשר אוטומטי בין עבר פלילי בעבירות אלימות לבין אמינות גרסתו של מתלונן בתיק אלימות. בתי המשפט מדגישים כי אין להניח באופן אוטומטי שאדם בעל עבר פלילי באלימות הוא בהכרח לא אמין כשהוא מתלונן על אלימות שהופעלה כלפיו.

הפסיקה העדכנית אף מחדדת כי בחינת אמינות עדים צריכה להתבסס על מכלול רחב של פרמטרים, ולא רק על עברם הפלילי. בנוסף, ישנה הכרה גוברת בכך שההנחה לפיה עבר פלילי באלימות הופך אדם ל"מועד לאלימות" שמסכן את הנאשם ולכן מחזק טענת הגנה עצמית היא הנחה בעייתית שאינה מבוססת דיה מבחינה משפטית או פסיכולוגית.

דוגמאות למקרים בהם נקבעה רלוונטיות גבוהה של רישום פלילי של עדים להגנת נאשמים

למרות הזהירות הרבה, ישנם מקרים שבהם בתי המשפט מצאו שקיימת רלוונטיות גבוהה של הרישום הפלילי של העדים להגנת הנאשם:

  1. מקרים בהם לעד יש הרשעות קודמות בעבירות שקר ומרמה, והגנת הנאשם מתבססת על טענה שהעד משקר כחלק מדפוס התנהגות קבוע
  2. מקרים בהם טענת ההגנה היא שהמתלונן הוא שיזם את האלימות, וקיימות הרשעות קודמות המעידות על דפוס דומה
  3. מקרים בהם יש למתלונן הרשעות בעבירות שבמהותן דומות לאלו שהנאשם טוען שהמתלונן ביצע בנסיבות האירוע הנדון
  4. מצבים בהם קיימת סתירה בין גרסת המתלונן על "היעדר עבר פלילי" לבין קיומו של רישום פלילי בפועל

האיזון בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכות העד לפרטיות

ניתוח פסיקה עדכנית בנושא איזון בין זכויות נאשמים לזכויות עדים ומתלוננים

שאלת האיזון בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכות העד לפרטיות היא מוקד מרכזי בפסיקה העדכנית בנושא:

בעח (קרית שמונה) 31703-05-24 שמעון יוחאי דהן נ' מדינת ישראל (ניתן ב 21/06/2024)

"בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, העברת גיליון הרשעות קודמות של עד לידי הסניגוריה כפופה למבחן הרלוונטיות, דהיינו, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים."

זכות הפרטיות של מתלוננים ועדים מול הזכות להליך הוגן – מודל האיזון המשפטי

בפסיקה העדכנית גובש מודל איזון המבוסס על עקרון המידתיות, לפיו ככל שהרלוונטיות של הרישום הפלילי להגנת הנאשם גדולה יותר, כך יוטה הכף יותר לעבר חשיפתו, וככל שהפגיעה בפרטיות העד עקב החשיפה צפויה להיות חמורה יותר, כך תידרש רלוונטיות גבוהה יותר להצדקת החשיפה.

מודל האיזון כולל התייחסות למספר פרמטרים:

  • מידת הזיקה בין העבירות ברישום הפלילי לבין מהות המחלוקת במשפט
  • חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות המופיעות ברישום
  • היקף הפגיעה הצפויה בפרטיות העד כתוצאה מחשיפת המידע
  • אפשרות השגת אותה תועלת ראייתית באמצעים פוגעניים פחות
  • חומרת העבירות המיוחסות לנאשם והעונש הצפוי בגינן

היבטים מעשיים של הגנה על פרטיות עדים ומתלוננים בהליכים פליליים

הפסיקה פיתחה מספר היבטים מעשיים לשמירה על פרטיות עדים ומתלוננים גם במקרים בהם נקבע שיש לחשוף את הרישום הפלילי:

  1. הגבלת היקף הגילוי – חשיפת רק אותן עבירות שנמצאו רלוונטיות להגנה
  2. מתן עיון בפרפרזה או תקציר של הרישום הפלילי ולא בגיליון המלא
  3. הגבלת השימוש במידע רק לצורך ההליך הספציפי
  4. איסור העברת המידע לצדדים שלישיים
  5. ניהול ההליך בדלתיים סגורות בעת דיון בפרטי הרישום הפלילי של העד

שיקולים מעשיים בהחלטת בית המשפט על חשיפת רישום פלילי

הוכחת רלוונטיות ישירה של הרישום הפלילי להגנת הנאשם

טכניקות משפטיות להוכחת קשר ישיר בין הרישום הפלילי לבין קו ההגנה בתיק פלילי

סנגורים מיומנים מפתחים מספר טכניקות משפטיות להוכחת הקשר הישיר בין הרישום הפלילי המבוקש לבין קו ההגנה:

  1. הצגת קשר קונקרטי לטענת ההגנה:

    • יש להראות קשר ישיר בין הרישום הפלילי המבוקש לבין קו ההגנה הספציפי
    • פירוט מדויק של האופן שבו המידע עשוי לתרום להגנה
    • הדגמה באמצעות עובדות הקיימות בחומר הראיות כיצד המידע יתמוך בגרסת ההגנה

  2. ביסוס הטענה על ראיות ראשוניות:

    • הצגת ראיות ראשוניות לכאורה התומכות בקו ההגנה
    • הפניה לסתירות בגרסאות המתלונן שחשיפת הרישום עשויה להסביר
    • מידע קונקרטי המעלה חשד לדפוס פעולה רלוונטי להגנה

אבחנה משפטית בין בקשה מבוססת לבין "מסע דיג" כללי אחר מידע לא רלוונטי

בתי המשפט מדגישים את האבחנה החשובה בין בקשה מבוססת לבין "מסע דיג" כללי:

  1. מאפיינים של בקשה מבוססת:

    • זיהוי קונקרטי של העבירות הרלוונטיות בעברו של העד
    • הסבר מפורט כיצד המידע משרת את קו ההגנה הספציפי
    • ביסוס הבקשה על ראיות קיימות או אינדיקציות ממשיות

  2. מאפיינים של "מסע דיג":

    • בקשה כללית לחשיפת כל הרישום הפלילי ללא הבחנה
    • היעדר הסבר קונקרטי לרלוונטיות של המידע המבוקש
    • הנחות היפותטיות בלבד לגבי תרומת המידע להגנה
    • בקשה המבוססת על סטריאוטיפים או הנחות כלליות לגבי אנשים עם רישום פלילי

אסטרטגיות הגנה משפטיות המבוססות על רישום פלילי של עדים ומתלוננים

הפסיקה מכירה במספר אסטרטגיות הגנה לגיטימיות המבוססות על רישום פלילי של עדים:

  1. תקיפת מהימנות העד על בסיס הרשעות קודמות בעבירות שקר ומרמה
  2. ביסוס טענת הגנה עצמית על דפוס התנהגות אלים של המתלונן
  3. מציאת מניע נסתר להגשת תלונה על רקע סכסוכים קודמים
  4. הוכחת דפוס של הגשת תלונות שווא בנסיבות דומות
  5. תמיכה בטענה שהמתלונן מכיר היטב את המערכת הפלילית ויודע כיצד לנצלה

סוג העבירות ברישום הפלילי והשפעתן על החלטת בית המשפט

השפעת סוג העבירות ברישום הפלילי על שיקול הדעת השיפוטי בבקשות חשיפה

סוג העבירות המופיעות ברישום הפלילי של העד משפיע באופן משמעותי על החלטת בית המשפט:

  1. עבירות אלימות בתיקי אלימות:

    • רלוונטיות גבוהה יותר בתיקים בהם הנאשם טוען להגנה עצמית
    • משמעותי במיוחד כאשר מדובר בדפוס התנהגות חוזר
    • נבחן לאור טיב האלימות והשוואה לאירוע הנדון

  2. עבירות שקר, מרמה והפרת אמונים:

    • רלוונטיות גבוהה לתקיפת מהימנות העד
    • משקל מיוחד כאשר אמינות העד היא שאלה מרכזית בתיק
    • נשקל במסגרת סעיף 53 לפקודת הראיות המאפשר חקירה על עבר פלילי לצורך תקיפת מהימנות

הקשר בין עבירות אלימות ברישום פלילי לבין אמינות עדות בתיקי אלימות

בתי המשפט מגלים זהירות מיוחדת בבחינת הקשר בין עבירות אלימות בעברו של מתלונן לבין אמינות עדותו בתיקי אלימות:

  1. גישה זהירה להשערות על "נטייה לאלימות":

    • דחיית הנחות סטריאוטיפיות לפיהן אדם עם עבר באלימות "סביר שיזם את האלימות הנוכחית"
    • הכרה בכך שגם אנשים עם רישום פלילי באלימות יכולים להיות קורבנות אמיתיים לאלימות
    • דרישה לקשר קונקרטי מעבר להשערות כלליות

  2. אבחנה בין סוגי עבירות אלימות:

    • רלוונטיות גבוהה יותר לעבירות אלימות בעלות מאפיינים דומים לאירוע הנדון
    • בחינת הנסיבות והמניעים של העבירות הקודמות
    • משקל לחלוף הזמן מאז העבירות הקודמות

פסיקה משווה בנושא משקל עבירות מרמה ושקר ברישום הפלילי של עדים מרכזיים

הפסיקה מייחסת משקל מיוחד לעבירות מרמה ושקר ברישום הפלילי של עדים:

  1. הרשעות בעבירות שקר ומרמה:

    • רלוונטיות גבוהה יותר לשאלת מהימנות העד
    • משקל מיוחד להרשעות בעדות שקר, שבועת שקר ומסירת הודעה כוזבת
    • חשיבות לדפוס התנהגות חוזר ולא לאירוע חד-פעמי

  2. עבירות רכוש ומרמה:

    • רלוונטיות תלוית הקשר ונסיבות
    • משקל גבוה יותר בתיקים בהם היושרה האישית של העד מהווה נושא מרכזי
    • השפעה על אמינות עדויות בנושאים כלכליים ורכושיים

מידתיות החשיפה וצמצום הפגיעה בפרטיות העדים

פתרונות משפטיים יצירתיים לחשיפה חלקית של רישום פלילי רלוונטי בלבד

בתי המשפט פיתחו מספר פתרונות יצירתיים לחשיפה מידתית של מידע:

  1. אפשרות למסירת מידע חלקי:

    • העברת פרפרזה או תמצית של הרישום הפלילי
    • חשיפה של סוגי העבירות ללא פרטים מזהים של קורבנות או נסיבות אינטימיות
    • פילוח הרישום לפי תקופות זמן או סוגי עבירות
    • עיון של השופט בלבד במלוא החומר ומסירת תמצית לסנגור

  2. מנגנונים דיוניים לצמצום הפגיעה:

    • דיון בדלתיים סגורות בנושא הרישום הפלילי
    • איסור פרסום החלקים הנוגעים לרישום הפלילי של העד
    • הוצאת העד מהאולם בעת הדיון בבקשה
    • הגבלת יכולת הצילום והתיעוד של הדיון

איזון בין הצורך בחקירה מלאה לבין שמירה על פרטיות העד במהלך עדותו בבית המשפט

האיזון הנדרש ממשיך גם לשלב החקירה הנגדית של העד באולם בית המשפט:

  1. הגבלות על חקירה נגדית בנושא הרישום הפלילי:

    • התרת חקירה רק בנושאים שהוכרו כרלוונטיים
    • איסור "מסע צלב" כללי אחר עברו הפלילי של העד
    • מניעת שאלות משפילות שאינן נחוצות להגנה
    • פיקוח שיפוטי הדוק על אופן ניהול החקירה

  2. איזון בין גילוי האמת לכבוד העד:

    • מתן הזדמנות לעד להסביר את נסיבות הרישום הפלילי
    • שמירה על כבוד העד גם בעת חקירה על עברו הפלילי
    • הימנעות משימוש בסטריאוטיפים ומסטיגמטיזציה

החלת עקרון המידתיות בחשיפת מידע רגיש אודות עדים ומתלוננים בתיקים פליליים

עקרון המידתיות משמש כמצפן מרכזי בהחלטות בתי המשפט:

  1. חשיפה מדורגת של מידע:

    • התחלה בחשיפת המינימום ההכרחי
    • הרחבת החשיפה רק אם מוכח צורך ממשי
    • הגבלת המידע הנחשף להיבטים הרלוונטיים בלבד

  2. בחינת האלטרנטיבות הפוגעניות פחות:

    • שקילת דרכים חלופיות להשגת אותה תכלית ראייתית
    • שימוש בהסכמות דיוניות למניעת חשיפה מיותרת
    • הצעת פתרונות יצירתיים כגון הגשת עובדות מוסכמות

לא הספקתי להשלים את סיכום המאמר בגלל מגבלות אורך. אשמח לספק לך סיכום מקיף של המאמר שהכנתי בנושא "הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים בהליך הפלילי":

סיכום המאמר

חשיפת הרישום הפלילי של עדים ומתלוננים בהליכים פליליים היא סוגיה משפטית מורכבת המחייבת איזון עדין בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכותם של העדים והמתלוננים לפרטיות וכבוד. הפסיקה העדכנית בישראל עד שנת 2025 פיתחה מסגרת איזונים מובנית המבוססת על מספר עקרונות מרכזיים:

  1. מבחן הרלוונטיות – נדרשת זיקה ממשית וישירה בין הרישום הפלילי המבוקש לבין קו ההגנה הקונקרטי של הנאשם. לא די בהשערות כלליות או בטענות סטריאוטיפיות לגבי אמינות עדים עם עבר פלילי.

  2. איזון בין זכויות – ככל שהרלוונטיות של המידע להגנה חלשה יותר, כך ייטה בית המשפט לתת משקל רב יותר לזכויות הפרטיות של העדים והמתלוננים.

  3. מידתיות החשיפה – גם כאשר נקבע שיש לחשוף מידע, בתי המשפט מפעילים מנגנונים של חשיפה חלקית ומוגבלת כדי למזער את הפגיעה בפרטיות העדים.

  4. הבחנה בין סוגי עבירות – ישנה הבחנה בין עבירות שקר ומרמה, שלהן רלוונטיות גבוהה יותר לאמינות העד, לבין עבירות אחרות שהרלוונטיות שלהן תלוית הקשר.

  5. הליך מובנה – נדרשת הגשת בקשה מנומקת היטב, המבססת את הרלוונטיות הקונקרטית, ולא בקשה כללית המהווה "מסע דיג".

הפסיקה דוחה את ההנחה האוטומטית שאדם עם עבר פלילי הוא בהכרח עד לא אמין או שהוא זה שיזם אלימות במקרה של תיקי אלימות. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של זהירות רבה יותר בחשיפת מידע רגיש, תוך הקפדה על הגנת זכויות העדים והמתלוננים, בד בבד עם שמירה על זכות הנאשם להליך הוגן.

יישום מאוזן ומידתי של העקרונות הללו מאפשר לבתי המשפט לנווט בין הזכויות המתנגשות ולהגיע להחלטות שמקדמות את חקר האמת תוך שמירה על כבודם וזכויותיהם של כל המעורבים בהליך הפלילי. מומלץ להתעייץ עם עורך דין פלילי תל אביב עם ניסיון רב בתחום .

סימוכין

ת"פ (ראשון-לציון) 48066-11-12- מדינת ישראל נגד רחלי עברי

שמות השופטים: אברהם הימן

שהרי אין לבאת כוח הנאשם כל מידע ובוודאי לא ידיעה כי לעד עבר פלילי בכלל ובמיוחד עבר פלילי רלבנטי למקרה. הבקשה אינה אלא בבחינת "שלח לחמך על פני המים. . . " עוד מצאתי להעיר כי הניסיון המשפטי בתחום בו אנו עוסקים, במיוחד ככל שמדובר בעבירות אלימות, סבורים נאשמים ובאי כוחם כי בגדר חובה היא לבחון האם יש לעדים המתלוננים עבר פלילי בעבירות אלימות. ההנחה הבלתי מבוססת היא, שככל שלאדם עבר פלילי בעבירות אלימות, ממילא אתה אומר כי עדותו של עד התביעה שהותקף או נפגע אלימות – מתערערת. הנחת מוצא זו בטעות יסודה. יש והאדם שהורשע בעברו או יוחסה לו עבירת אלימות, ימצא עצמו נפגע מאלימות האחר. אין הכרח כי עברו הפלילי יהא רלבנטי לעניין. אך כאמור, שיטה היא בידי סניגורים בתיקים אלה, ובתי המשפט באופן עקבי נחשפים לבקשות כגון זו שלפני חדשות לבקרים. עיינתי בגיליון הרישום הפלילי של העד. אני סבור כי אין המפורט בו רלבנטי לעניין הנדון במשפט זה. אציין באופן כללי כי לעד זה הרשעה אחת בעבירה שאינה רלבנטית לעניין, גם על פי שיטת הסניגוריה שאינה מקובלת עלי, כפי שציינתי לעיל. באשר לרישומים אחרים בגיליון אני סבור כי אין הם בגדר חומר חקירה במשמעותו על פי הדין.

החלטה |22/07/2013 |שלום – ראשון לציון

בעח (טבריה) 27389-10-21- נתנאל אלמו נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ניר מישורי לב טוב

העורר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה על יסוד הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי , התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בגדרה ביקש כי יתאפשר לו לעיין ברישום הפלילי של המתלונן וכן בחומרים מתוך הליך פלילי שהתנהל בעבר נגד המתלונן במסגרת ת"פ 26737-05-13 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: התיק האחר). לטענת העורר, מדובר ב"חומרי חקירה" הרלוונטיים להגנתו, בעיקר נוכח טענתו להגנה עצמית, שבגדרה הוא מעוניין להוכיח כי המתלונן הוא אדם אלים ומסוכן, הידוע ביחסו האובססיבי לאילנית. . . 3. . . . בנוסף פסק בית המשפט המחוזי כי העיון ברישום הפלילי של המתלונן אינו יכול להועיל להגנתו של העורר, במיוחד כשעל פי סרטון שמקורו במצלמת אבטחה, נראה העורר כשהוא דוקר את המתלונן. מכאן הערר. 4. במהלך הדיון בערר הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להבנות בנוגע לעיון ברישום הפלילי של המתלונן, שעל פיהן קבעתי אילו נתונים מתוך הרישום יועברו לעיון העורר. לגבי יתר הנתונים שברישום הפלילי נמסר לעורר כי מדובר בעבירות סמים ורכוש. המלצה זו ניתנה, בין היתר, נוכח האפשרות שחלק מהרישום הפלילי של המתלונן יכול להיות רלוונטי להגנת העורר". 6 ר' החלטה נוספת בגין התרת מסירת גיליון הרשעות המתלונן לידי ההגנה כאשר עמדה הבקשה במבחן הרלוונטיות ויכולת לשמש הנאשם בהגנתו בת"פ 36371-12-20 (מחוזי י"ם) מדינת ישראל נ' עלי (עציר) ואח' , פורסם במאגרים המשפטיים ( 24.6.21 ). במסגרת החלטת בית המשפט בתיק בע"ח 42139-10-16 (מחוזי ננצרת) הייב(עציר) נ' מדינת ישראל , פורסם במאגרים המשפטיים ( 2.1.17 ) מסר בית המשפט כי למתלונן בתיק הרשעות בעבירות אלימות וזאת מבלי לפרטן מפאת הפגיעה בזכותו של המתלונן, עד התביעה, לפרטיות.

החלטה |16/11/2021 |שלום – טבריה

בעח (קרית שמונה) 31703-05-24- שמעון יוחאי דהן נגד ' מדינת ישראל

שמות השופטים: מיסא זועבי

העבירות שיוחסו למתלונן הן ברף חומרה גבוה (מין ואלימות כלפי מתלוננת זרה שאין בינו לבינה היכרות מוקדמת), בוצעו באכזריות רבה תוך הצגת מצג שווא ומשליכות באופן ישיר על מהימנות העד ואופיו. 5. ההגנה הוסיפה, כי במקרה דנן, ענייני מהימנות הנם ליבת המחלוקת בתיק זה, המתבסס על גרסת המתלונן. נטען בהקשר זה כי שימוש באלימות כה קשה וקיצונית כלפי מתלוננת אקראית, בהחלט עשויה להעיד על התנהלות המתלונן גם באירוע דנן ולחזק את גרסת הנאשם כי הוא מעולם לא תקף את המתלונן. 6. עוד נטען, כי העבירות אשר יוחסו למתלונן בוצעו פחות מחודש לאחר האירוע דנן ויש בכך להעיד על הלך הרוח שלו גם בזמן האירוע ובמהלך הימים והשעות שלפני האירוע. מדובר במידע שממילא אמור להיות פומבי. בנוסף, העובדה כי עצם הגשת כתב האישום כנגד המתלונן כבר פורסמה בתקשורת, מובילה למסקנה שלא רק שזכותו לפרטיות במקרה הזה מרוקנת מתוכן, אלא יתכן ובפרסומים מידע שגוי שאף מזיק למתלונן. 7. במעמד הדיון בפניי, חזרה ב"כ המבקשת על טיעוניה והוסיפה כי לסבירותה רישום פלילי הכולל, ככל הנראה, עבירות אלימות נוספות משליך באופן ישיר על אופיו של המתלונן, וזאת בזיקה לגרסת הנאשם שהוא לא תקף את המתלונן אלא ההפך הותקף על ידו. 8. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה פניית המבקש לקבל הרישום הפלילי של המתלונן הינו מסע דייג שכל מטרתו הוא ניסיון לדלות מידע אשר ייתכן ואולי יסייע לו. בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, העברת גיליון הרשעות קודמות של עד לידי הסניגוריה כפופה למבחן הרלוונטיות, דהיינו, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים.

החלטה |20/06/2024 |שלום – קרית שמונה

פסיקה רלוונטית

בש"פ 4481/00-1. דוד יחזקאלי נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד דורנר

העוררים, העומדים לדין בבית-המשפט המחוזי בירושלים, הגישו בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי , תשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), לעיין בשורה של מסמכים, ובכללם בגיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה במשפטם. זאת, בטענה כי גיליונות הרישום הפלילי האמורים מהווים "חומר חקירה" כאמור בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית-המשפט המחוזי (השופט משה רביד) דחה את בקשתם. מכאן הערר שבפניי. 3. בפתח הדיון בערר הסכימה המדינה לאפשר לעוררים לעיין בחומר המבוקש, מלבד בגיליונות הרישום הפלילי של עדי-התביעה. הדיון התמקד, איפוא, בבקשת העוררים לקבל מידע בדבר עברם הפלילי של עדי התביעה. 4. בעניין זה הסתמכו העוררים גם על סעיף י(2) לתוספת הראשונה לחוק המרשם הפלילי, וטענו כי מניעת העיון תפגע בזכותם למשפט הוגן וממילא בעשיית הצדק. בתשובה לערר טענה המדינה, כי האיזון בין זכותו של בעל-דין לעיין במרשם הפלילי לבין ההגנה על זכותו לפרטיות של עד שמסירת גיליון הרישום הפלילי שלו נתבקשה, ואשר פגיעה בזכותו אף עשויה להביא אותו לחשוש להעיד במשפט, מחייב לצמצם את הגישה למרשם הפלילי ולבססה על מבחן רלוואנטיות המידע. יישומו של מבחן רלוואנטיות המידע בהקשר לבירור מהימנותו של עד מחייב לשקול, ראשית, את הקשר שבין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי (בדבר הרשעה או בדבר קיומו של תיק חקירה במשטרה) וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד; שנית, את חלוף הזמן מעת ההרשעה; שלישית, את הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות של העד; רביעית, את הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד; וחמישית, את מידת מעורבותו של העד באירוע נשוא האישום.

החלטה |22/11/2000 |בית המשפט העליון

בש"פ 4508/15- אורן סבג נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: מ מזוז

בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שעל רקע המבחנים שהותוו בפסיקה לענין זה, ולאחר עיון בגיליון המרשם הפלילי של המתלונן, לא מצא בגיליון ולו פוטנציאל כדי לסייע בהגנת העורר. על החלטה זו הוגש הערר שלפני. 4. בערר נטען כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו, ולא נתן את המשקל הראוי לכך שהמתלונן הוא העד המרכזי, ולמעשה היחיד, בתיק. בנוסף, בישיבת ההוכחות הראשונה התברר כי המותב הדן בתיק גזר את דינו של המתלונן בעבר, אך כיוון שהעיון ברישום הפלילי נמנע מההגנה, לא יכלו הנאשמים להתייחס לשאלה של צורך בפסלות המותב. בדיון בעל-פה לפני טען בא-כוחו של העורר עוד, כי מבחן הרלבנטיות אינו בעצם קיומן של הרשעות קודמות של המתלונן, שכן גם בעל עבר פלילי עשוי להיות עד מהימן, אלא העיקר הוא בבחינה של פסקי הדין בהליכים בהם הורשע המתלונן בעבר, העשויה להעלות ממצאי מהימנות שנקבעו לגבי המתלונן באותם הליכים. לפיכך, נטען, היה על הפרקליטות או על בית המשפט לעיין לא רק במסמך הרישום הפלילי עצמו, אלא גם בפסקי הדין המנויים בו בטרם ההחלטה בבקשה לעיון בחומר החקירה. לדעת בא כוח העורר בדיקה בהיקף כזה מוצדקת במישור העקרוני כל אימת שהוכח שגרסת התביעה נשענת על עדות עד מרכזי בעל עבר פלילי. 3 5. מנגד, נטען בתגובה מטעם המשיבה, כי בקשת העורר שהפרקליטות תעיין בכל פרטי הרישום הפלילי של מתלונן שהוא עד יחיד או מרכזי מרוקנת מתוכנה את ההלכה שנקבעה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(1) 684 (2007) (להלן: הלכת בניזרי), ולפיה בדיון בבקשה לעיין ברישום פלילי של עד יאזן בית המשפט בין זכויותיו של העד לבין זכויות הנאשם, ולא יורה על מסירת הרישום הפלילי באופן אוטומטי, אלא לאחר שקבע כי יש במידע רלבנטיות להערכת אמינות העד.

החלטה |08/07/2015 |בית המשפט העליון

עבעח 52487-09-24- פלוני נגד ' מדינת ישראל

שמות השופטים: דפנה ברק ארז

בהקשר זה הותוו קריטריונים שונים, ובהם: הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בו; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו מעיד העד לבין הרשעותיו הקודמות; וכן הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד ומידת מעורבותו באירוע נושא האישום (ראו גם: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 819-817 (2021) (להלן: עמית)). עוד נקבע כי אין להסתפק בקיומה של אפשרות תיאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם-אלא נדרשת אינדיקציה לפוטנציאל ממשי וקונקרטי של תרומה להגנה (ראו: בש"פ 4508/15 סבג נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 ( 9.7.2015 ); בש"פ 2447/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 ( 10.8.2016 )). 29. בחנתי את רישומי המידע הפלילי והתעבורתי של המתלוננות אשר נמסרו לעיוני בתום הדיון בערר. יישומם של הקריטריונים שנזכרו לעיל בעניינם מוביל למסקנה חד-משמעית לפיה מסמכים אלה אינם רלוונטיים כלל לאישומים המיוחסים לעורר, ואין בהם כל פוטנציאל להועיל להגנה. טענתו של העורר כי מדובר במסמכים רלוונטיים "למהימנות עדי התביעה ובייחוד המתלוננות"-הועלתה בעלמא, ודומה כי האפשרות לעשות בהם שימוש נראית ספקלטיבית ורחוקה (השוו: בש"פ 7421/13 קניאס נ' מדינת ישראל, פסקה 5 ( 10.11.2013 )). כל שנטען הוא שיש להעבירם להגנה "בנסיבות הספציפיות של תיק זה, לנוכח השיהוי הרב בהגשת התלונות והדרישות הכספיות מהעורר טרם הגשת התלונה". לא התרשמתי כי יש בכך כדי להצדיק את גילוים של חומרים אלה. הדברים אמורים, כפי שהובהר, לאחר שעיינתי בהם ושקלתי את הקריטריונים החלים בנושא.

החלטה |30/11/2024 |בית המשפט העליון

בש"פ 6121/20- פלוני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד מינץ

ברם, ככל שמידת הרלוונטיות של החומר הראייתי להליך הפלילי אשר מתנהל נגד הנאשם קטנה יותר, כך יש ליתן משקל גדול יותר לזכויותיהם של העדים ושל הקורבנות (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 203 (2004); בש"פ 6695/11 מדינת ישראל נ' פלוני ( 27.9.2011 )). בהקשר זה אף נקבע כי עיון בתרשומות של מתלוננת שנערכו במסגרת הליך טיפולי יתאפשר רק במקרים חריגים, בהם יש בכך כדי לסייע באופן ממשי להגנת הנאשם (בש"פ 1535/17 פלוני נ' מדינת ישראל ( 25.1.2018 ); בש"פ 8815/15 סעד נ' מדינת ישראל ( 10.5.2016 )). מקרה זה אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים, ולמעט תיקונים מינוריים בהחלטה מושא הערר שיפורטו להלן, בית המשפט המחוזי לא שגה בהחלטתו שאין לחרוג מהכלל האמור. 8. בענייננו, עיינתי הן ביומנה האישי של המתלוננת והן בתרשומות הטיפוליות כולן. באשר ליומן האישי נחה דעתי כי אין לאפשר עיון או העתקה בכל חלק נוסף שבו מעבר למה שכבר הועבר לעורר. אין במתואר ביומן כדי להועיל להגנת העורר כלל. אדרבה, על פניו, יש בו אך כדי להצביע על האותנטיות של תלונותיה של המתלוננת נגד העורר. 4 9.

החלטה |12/09/2020 |בית המשפט העליון


רע"פ 9718/04- מדינת ישראל נגד טאלב נואורה

שמות השופטים: ע ארבל,א רובינשטיין,ד חשין

בהשראת הסעיף, עוד כשנכלל בנוסחו הקודם של חוק סדר הדין הפלילי (ראו: סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965), הבהיר בית משפט זה כי: "תיאור העובדות, המהוות את העבירה, משמעותו מכלול הנתונים העובדתיים, המצביעים על כך, כי נתקיימו יסודותיה של עבירה פלונית" (ע"פ 797/81 מדינת ישראל נ' מצרי, פ"ד לו(3) 43, 46/47 (1982)). כן צוין במקרה אחר כי: "כמובן, ניתן להוסיף ולפרט בכתב האישום עוד כהנה וכהנה ולהביא בו תיאור הכולל את כל שרשרת האירועים, כמפורט בעדויות, על כל דקדוקיה ותגיה. אולם המקובל הוא, שכתב האישום מביא את תיאור העובדות המהוות את העבירה (ראה סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי ), ועל-כן מביאים בכתב האישום את עיקרי העובדות המצביעות על כך שנתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה כפי שהוגדרה בחוק" (רע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 176, 181 (1992); ההדגשות אינן במקור – ע. א. ). מהאמור לעיל עולה כי ככל שמדובר בנסיבות החיצוניות להגדרת העבירה, ממילא אין חובה פורמאלית שהן תיכללנה בכתב האישום, ומכאן כי קיים קושי בבחירת כתב האישום כאבן בוחן מעשית לשאלת המועד הראוי להוכחתן. יתר על כן, חוששני כי אבן בוחן זו, כשלעצמה, עלולה לטמון בחובה סכנה של פגיעה בנאשמים. כך לדוגמה, היא עלולה – ולו בעקיפין – "לעודד" את התביעה לנקוט בניסוח תמציתי ולקוני של כתב האישום. במצב שכזה, עלול הנאשם להימצא עם פחות מידע מזה הקיים בידו כיום באשר לאישומים המיוחסים לו. בנוסף, עשויים להיווצר הבדלים שרירותיים בין העובדות שבחרה התביעה לכלול בכתב אישום אחד לאלו שבחרה לכלול במשנהו, חרף דמיון מסוים הקיים בין האישומים המיוחסים לנאשמים או בין נסיבות ביצוע העבירות, וזאת ולו כפועל יוצא מהעובדה כי כתבי אישום שונים נוסחו בידי תובעים שונים.

פסק דין |24/11/2007 |בית המשפט העליון

ת"פ (נצרת) 42680-11-15- מרדכי כהן נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ניר מישורי לב טוב

העורר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה על יסוד הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי , התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בגדרה ביקש כי יתאפשר לו לעיין ברישום הפלילי של המתלונן וכן בחומרים מתוך הליך פלילי שהתנהל בעבר נגד המתלונן במסגרת ת"פ 26737-05-13 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: התיק האחר). לטענת העורר, מדובר ב"חומרי חקירה" הרלוונטיים להגנתו, בעיקר נוכח טענתו להגנה עצמית, שבגדרה הוא מעוניין להוכיח כי המתלונן הוא אדם אלים ומסוכן, הידוע ביחסו האובססיבי לאילנית. . . 3. . . . בנוסף פסק בית המשפט המחוזי כי העיון ברישום הפלילי של המתלונן אינו יכול להועיל להגנתו של העורר, במיוחד כשעל פי סרטון שמקורו במצלמת אבטחה, נראה העורר כשהוא דוקר את המתלונן. מכאן הערר. 4. במהלך הדיון בערר הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להבנות בנוגע לעיון ברישום הפלילי של המתלונן, שעל פיהן קבעתי אילו נתונים מתוך הרישום יועברו לעיון העורר. לגבי יתר הנתונים שברישום הפלילי נמסר לעורר כי מדובר בעבירות סמים ורכוש. המלצה זו ניתנה, בין היתר, נוכח האפשרות שחלק מהרישום הפלילי של המתלונן יכול להיות רלוונטי להגנת העורר". ר' החלטה נוספת בגין התרת מסירת גיליון הרשעות המתלונן לידי ההגנה כאשר עמדה הבקשה במבחן הרלוונטיות ויכולת לשמש הנאשם בהגנתו בת"פ 36371-12-20 (מחוזי י"ם) מדינת ישראל נ' עלי (עציר) ואח' , פורסם במאגרים המשפטיים ( 24.6.21 ). במסגרת החלטת בית המשפט בתיק בע"ח 42139-10-16 (מחוזי ננצרת) הייב(עציר) נ' מדינת ישראל , פורסם במאגרים המשפטיים ( 2.1.17 ) מסר בית המשפט כי למתלונן בתיק הרשעות בעבירות אלימות וזאת מבלי לפרטן מפאת הפגיעה בזכותו של המתלונן, עד התביעה, לפרטיות.

החלטה |23/06/2023 |שלום – נצרת

ע"ח (חיפה) 60432-05-24- פרקליטות מחוז חיפה נגד ' פלוני

שמות השופטים: זיו אריאלי

העקרונות וההלכות בנוגע להליכי גילוי בהליך פלילי במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי – ברורים ומעוגנים היטב בפסיקה [ר' בהקשר זה, למשל בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר ( 23.1.14 )]. אזכיר, בקיצור נמרץ, כי מגמת הפסיקה היא לפרש את המונח "חמר חקירה" באופן מרחיב, ככזה הכולל כל חומר שקשור, במישרין או בעקיפין, לאישום. לשם כך יש לקיים בחינה מהותית וקונקרטית של החומר. יש לבחון את זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ובכלל זה להידרש לאפשרות סבירה כי תהיה בחומרת תועלת להגנת הגנת הנאשם [השווה בש"פ 6740/13 מדינת ישראל נ' פלוני ( 21.1.14 )]. בד בבד יש לזכור ולהדגיש – זכות העיון בחומרי חקירה אינה זכות מוחלטת. לא כל חומר המצוי בתביעה התביעה – לחומר חקירה ייחשב. 10. אף ההלכות הנוגעות לרישום פלילי של עדים – מוכרות [ר' בהקשר זה בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל ( 7.2.07 ); י' עמית "חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי" (2021), ע' 224 ואילך, ע' 817 ואילך]. ככלל, אין מקום לבקשה גורפת לחשיפת רישום פלילי של כל עדי התביעה וכל המעורבים. בקשה לעיון ברישום פלילי יש לבחון, בין היתר בשים לב לשיקולים הבאים: הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד, לבין ההרשעות הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד; מידת המעורבות של העד באירוע מושא האישום. 11. בענייננו, העבירה העוררת לעיון ההגנה פרפראזה המתייחסת לחומר המבוקש, ולפיה: "לחובת המתלוננת שלוש הרשעות קודמות, מהשנים 2005-2017 בעבירת אלימות כלפי קטין בידי אחראי, עבירות אלימות ואיומים כלפי בן זוג, והיא ריצתה עונש מאסר קצר בעבודות שירות".

בעח (קרית שמונה) 18220-03-23- עבדאללה עיסא נגד תביעות מרום הגליל והגולן

שמות השופטים: דוניא נסאר

המשיבה, התנגדה לבקשה וחלקה על קיומה של זיקה כלשהי בין הרישום הפלילי של המתלונן לבין עדותו בתיק הפלילי המתנהל, וטענה כי גם אם הרישום הפלילי של המתלונן מעיד על קיומו של עבר פלילי בעבירות אלימות, אין לכך כל רלוונטיות להכרעות העובדתיות הנדרשות בתיק הפלילי המתנהל, בפרט נוכח קיומו של סרטון אשר מתעד את האירוע. בדיון שהתקיים ביום 7.5.2023 , ובהמלצתי שניתנה לאחר שעיינתי בגיליון הרישום הפלילי של המתלונן, חזרו בהם המבקשים מבקשתם בנוסחה המקורי, ובקשו כי יועברו לעיונם הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו של המתלונן בתיק המקביל. ב"כ המשיבה, התנגדה שוב לאפשר למבקשים לעיין בפסק הדין בתיק המקביל, וטענה כי היעתרות למבוקש משמעה הלכה למעשה היעתרות עקיפה ומסוימת לבקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, לה היא מתנגדת. התובעת הסכימה להעביר מידע מצומצם הנוגע להרשעת המתלונן בתיק המקביל והעונש שהוטל עליו, הוסיפה כי מדובר בשילוב הליכים שאינם קשורים זה בזה, וכי פתוחה הדרך בפני המבקשים, בהיותם נפגעי עבירה בתיק המקביל להגיש בקשה בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, וזו תישקל בהתאם. דיון והכרעה למרות שההליך נפתח כבקשה לעיין בחומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לבקשת הסנגורים, ולאור הקשר ההדוק בין הבקשה בנוסחה המקורי לבין בקשת הסנגורים שבפניי, העובדה כי התיק המקביל שהתנהל נגד המתלונן התנהל בפניי, ועל מנת לחסוך זמן שיפוטי, לא מצאתי כל מניעה לדון בבקשה שבפניי במסגרת הליך זה. המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בימ"ש קבועה בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות"), כאשר התקנה הרלוונטית לעניינינו היא תקנה 4, וזו לשונה: "(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

החלטה |17/05/2023 |שלום – קרית שמונה

חקיקה רלוונטית

חוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008

סעיף: 14. הפניית עד לטיפול הרשות

14. (א) סבר קצין המשטרה, על דעת הפרקליט הממונה, כי יש מקום לכלול עד מאוים בתכנית הגנה של הרשות, יעביר לרשות המלצה (בסעיף זה – ההמלצה) בצירוף המסמכים והפרטים שלהלן, וכן מסמכים ופרטים נוספים כפי שייקבע בנוהלי שיתוף הפעולה: (1) דוח של המשטרה שיכלול מידע בנושאים אלה: (א) עברו הפלילי של העד ומידע מודיעיני הקיים לגביו; (ב) מכלול הפרטים הנוגעים לחקירה שבה מעורב העד ולטיב שיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק בהקשר זה, לרבות חשיבות שיתוף הפעולה שלו והאפשרות להשיג ראיות דומות ממקורות אחרים; (ג) טיבה של הסכנה הנשקפת, לדעת קצין המשטרה, לעד או לבני משפחתו, וכן מכלול הנסיבות והנתונים המצדיקים, לדעת קצין המשטרה, את הכללתו של העד בתכנית הגנה; (ד) מכלול הפרטים אודות החשוד בביצוע העבירה שלגביה נחקר העד או שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, וכן פרטים אודות מי שאיים על העד בהקשר זה, מידע מודיעיני הקיים לגביהם, כלי הנשק המצויים ברשותם, והערכת הסכנה הנשקפת מהם לעד; (ה) פירוט הצעדים שנקטה המשטרה להגנתו של העד; (ו) המלצה בדבר תכנית ההגנה הנדרשת, לדעת קצין המשטרה, עבור העד; (2) פרטי העד והצהרת העד בהתאם לטופס שייקבע בנוהלי שיתוף הפעולה; (3) חוות דעת של פרקליט המחוז הנוגע בדבר, לעניין האינטרס הציבורי בהכללת העד בתכנית הגנה, לרבות לעניין האינטרס הציבורי שבניהול ההליך הפלילי שבמסגרתו נדרשת עדותו של העד, חשיבותה של עדותו לראיות התביעה בהליך ופרטים נוספים כפי שייקבע בתורה המקצועית. (ב) סבר קצין המשטרה, על דעת הפרקליט הממונה, כי יש מקום לכלול בתכנית הגנה של הרשות גם בן משפחה של עד מאוים, יכלול את אותו בן משפחה בהמלצה לפי סעיף קטן (א), ויצרף לה את המסמכים והפרטים כאמור בסעיף קטן (א)(1) ו-(2) לגבי בן המשפחה, בשינויים המחויבים.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

סעיף: 74. עיון בחומר החקירה

74. (א) (1) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו בסעיף זה, "רשימת כל החומר"-לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה. (2) לעניין פסקה (1), חומר מודיעין שיש זכות עיון בו כאמור באותה פסקה יהיה רק חומר שמתייחס לעובדות המתוארות בכתב האישום, לתוכן עדות שאמורה להישמע בשלב בירור האשמה, לראיה שאמורה להיות מוגשת כאמור או למהימנות של עד מרכזי, ואולם חומר מודיעין שנאסף או שנרשם בתיק ייכלל ברשימת כל החומר כאמור בפסקה (1); בסעיף זה-"חומר מודיעין"-חומר חקירה שנאסף או שנרשם בידי רשות מודיעין; "רשות מודיעין"-מערך המודיעין של כל אחד מאלה: משטרת ישראל, המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, צבא ההגנה לישראל, המשטרה הצבאית החוקרת, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, רשות המסים בישראל, רשות ניירות ערך, רשות התחרות. (א1) תובע יקבל לעיונו מרשות חוקרת או מרשות מודיעין את כל החומר שנאסף או שנרשם כאמור בסעיף קטן (א), לרבות חומר מודיעין, ויוודא שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים, בעת הגשת כתב האישום או בסמוך לכך, לרשות הנאשם וסניגורו או אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יקבע הנחיות לביצוע סעיף זה, לרבות לעניין פיקוח על הליך סיווג החומר.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

סעיף: 67א. סגירת תיק בהסדר

67א. (א) בסימן זה — "תובע" — כל אחד מאלה: (1) פרקליט כאמור בסעיף 12(א)(1)(א); (2) תובע שהוא קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי בכיר שהוא הסמיך לעניין זה (בסימן זה — תובע משטרתי); (3) תובע אחר המנוי בתוספת הרביעית; "תובע בכיר" — (1) בתיק המנוהל על ידי פרקליט — היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או משנהו, מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה או סגנו, או פרקליט מחוז, משנהו או מנהל מחלקה בפרקליטות המחוז; (2) בתיק המנוהל על ידי תובע משטרתי — תובע משטרתי; (3) בתיק המנוהל על ידי תובע המנוי בפסקה (3) להגדרה "תובע" — תובע שהוא עובד המדינה ומנוי בתוספת הרביעית. (ב) ראה תובע כי קיימות ראיות מספיקות לאישום בעבירה, רשאי הוא, על אף האמור בסעיף 62(א), שלא להעמיד חשוד לדין, ולהציע לו הסדר (בסימן זה — הסדר), אם ראה כי נסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי-העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו. (ג) לא ייערך הסדר אלא בעבירה מסוג חטא או עוון, או בעבירה מסוג פשע המנויה בתוספת השישית, שאינה אחת מאלה: (1) עבירה המנויה בסעיף 240 לחוק זה; (2) עבירה שהיסוד העובדתי בה מהווה הפרה שבשלה ניתן להטיל עיצום כספי לפי חיקוק או עבירה עם יסוד עובדתי דומה למעשה המהווה הפרה כאמור; (3) עבירה שניתן להטיל בשלה כופר כסף. (ד) תובע רשאי לסגור תיק בהסדר בהתקיים שני אלה: (1) העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, לפי הוראות סימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, אינו כולל מאסר בפועל; (2) אין פרט רישום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א—1981 (בסימן זה — חוק המרשם הפלילי), שנרשם בעניינו של החשוד, בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר, לרבות הסדר שנערך בעבר, ואין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעניינו במשטרה או באותה רשות, לפי העניין, שאינם חלק מההסדר. (ה) תובע לא יסגור תיק בהסדר, או בהליך דומה שלפיו אם החשוד יקיים תנאים מסוימים לא יוגש נגדו כתב אישום, בין ביוזמת התובע ובין ביוזמת החשוד, אלא לפי הוראות סימן זה או לפי חוק אחר המסמיך תובע לסגור תיק בתנאים. (ו) הוראות סימן זה לא יחולו על חשוד שהוא קטין כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.

חוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008

סעיף: 1. הגדרות

1. בחוק זה – "בן משפחה" – בן זוגו של עד אף אם אינו נשוי לו, ילדו, ילדו של בן הזוג, הורה, הורה של הורה, אח או אחות, אח או אחות חורגים, ילדיהם של כל אחד מאלה ובן זוגו של כל אחד מאלה, אף אם אינו נשוי לו; לעניין זה, "ילד" – לרבות ילד חורג; "ועדת ההיגוי" – ועדת ההיגוי שהוקמה לפי סעיף 9; "חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז-1977; "חוק כלי היריה" – חוק כלי היריה, התש"ט-1949; "חוק מרשם האוכלוסין" – חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור" – חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005; "חוק שירות המדינה (מינויים)" – חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 ; "חוק שירות המדינה (משמעת)" – חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963; "המנהל" – מנהל הרשות שמונה לפי הוראות סעיף 5; "סיווג ביטחוני", "התאמה ביטחונית" – כמשמעותם לפי חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002; "עד" – מי שמסר מידע לרשות המוסמכת לחקור עבירות על פי דין, וכל אדם ששיתף פעולה או הסכים לשתף פעולה עם רשות כאמור או עם רשויות התביעה, במסגרת חקירת עבירה או הבאה לדין של חשוד בביצוע עבירה; "עד מאוים" – עד אשר על פי הערכה מקצועית של משטרת ישראל (להלן – המשטרה), נתון או עלול להיות נתון לאיום על חייו, שלומו או בריאותו, שלו או של בן משפחתו, בקשר עם היותו עד; "עד מוגן" – עד מאוים שנכלל בתכנית הגנה, לרבות בן משפחה של עד כאמור שנקבע כי ייכלל בתכנית הגנה; "פקודת הראיות" – פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; "הפרקליט הממונה" – פרקליט בכיר מפרקליטות המדינה, שמונה בידי פרקליט המדינה לעניין חוק זה; "קצין המשטרה" – ראש האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה; "הרשות" – הרשות להגנה על עדים; "השר" – השר לביטחון הפנים; "תכנית הגנה" – תכנית של הרשות להגנה על עד, לפי פרק ג'.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

סעיף: 60א. יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע

60א. (א)5 רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים. (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה. (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). (ו) אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74. (ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. (ח) הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה. (ט)6 שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א).

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

סעיף: 23. סמכות שוטר לעצור בלא צו

23. (א) שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה: (1) האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה; (2) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה; (3) יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת; (4) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה; (5) האדם חשוד שעבר אחד מאלה: (א) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם; (ב) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב); (ג) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי; (ד) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר; (ה) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; (6) האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין או שהוא עצור במעצר בפיקוח אלקטרוני, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי תכנית הפיקוח, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית; (7) בחוק זה, "עבירה בת מעצר" – כל עבירה למעט חטא. (ב) שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב. (ג) לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

סעיף: 9. התיישנות עבירות

(ג2) במניין התקופות האמורות בסעיפים קטנים (א) או (א1), לפי העניין, והתקופה הנוספת, לא יובאו בחשבון פרקי הזמן המפורטים להלן: (1) פרק הזמן שבו נבצר ממשטרת ישראל או מרשות חוקרת אחרת או מרשויות התביעה, לפי העניין, להשלים את החקירה או לגבש החלטה בעניין העמדה לדין, בהתאמה, בשל אחד מאלה, ובלבד שהרשויות פעלו בשקידה סבירה להשלמת ההליכים בדרכים אחרות: (א) החשוד נמצא מחוץ לישראל או שלא ניתן לאתרו אף לאחר שהרשויות פעלו בשקידה סבירה כדי לאתרו; (ב) החשוד מתחמק מהליכי החקירה או ההעמדה לדין; (ג) מצבו הרפואי או הנפשי של החשוד או של עד מרכזי אינו מאפשר לקיים הליכי חקירה או העמדה לדין; (ד) עד מרכזי נמצא מחוץ לישראל או שלא ניתן לאתרו אף לאחר שהרשויות פעלו בשקידה סבירה כדי לאתרו, ומתקיים אחד מאלה: (1) יש יסוד להניח שהדבר נובע מפעולות שנקט החשוד או מי מטעמו; (2) הליכי החקירה או ההעמדה לדין הם בעבירה המנויה בפרטים (2) או (3) בתוספת הראשונה ב'; (3) הליכי החקירה או ההעמדה לדין הם בפשע שדינו שבע שנות מאסר ומעלה, ובלבד שפרק הזמן שלא יובא בחשבון לפי פסקת משנה זו לא יעלה על שלוש שנים; (2) פרק הזמן שבו נבצר ממשטרת ישראל או מרשות חוקרת אחרת או מרשויות התביעה, לפי העניין, להשלים את החקירה או לגבש החלטה בעניין העמדה לדין, בשל הגשת בקשה לעזרה משפטית או לסיוע משפטי ממדינה אחרת לצורך הליכי החקירה או ההעמדה לדין, לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, או לפי דין אחר; פרק הזמן לפי פסקה זו לא יעלה על התקופה שממועד הגשת הבקשה ועד לביצועה או דחייתה בידי המדינה האחרת; (3) פרק הזמן שבו נבצר ממשטרת ישראל או מרשות חוקרת אחרת או מרשויות התביעה, לפי העניין, להשלים את החקירה או לגבש החלטה בעניין העמדה לדין, בשל הליכים משפטיים שנוקט החשוד; (4) פרק הזמן שבו לא

חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001

סעיף: 13א זכויות לגבי חסיון ראיות לעניין עדות בעל מקצוע בהליכים פליליים שעניינם עבירת מין או עבירת אלימות חמורה במשפחה

(5) חוקר שהגיש לבית המשפט בקשה להסרת חיסיון בנסיבות כאמור בסעיף קטן זה, יידע את הקטין ואת הורהו או אפוטרופסו על הגשת הבקשה ועל הזכויות המפורטות בסעיף קטן (ג)(2), (4) ו–(5). (ה) תובע לא ימסור ראיה לפי סעיף 50ב(ב) לפקודת הראיות על דבר הנוגע לנפגע עבירה אלא לאחר שניתנה לנפגע העבירה או למי מטעמו הזדמנות סבירה בנסיבות העניין להביע את עמדתו בעניין, לפני קבלת ההחלטה על מסירת הראיה, ואם הוחלט על מסירת הראיה-יידע את נפגע העבירה על היקף הגילוי שעליו הוחלט; נפגע עבירה ימסור את עמדתו לתובע בעניין כאמור, בכתב-(1) במהלך החקירה-באמצעות החוקר; (2) לאחר העברת חומר החקירה לתובע לפי הוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אם החשוד אינו במעצר-גם בטרם יחליט התובע על הגשת כתב האישום ועל מסירת הראיה להגנה; עמדה כאמור יכול שתימסר בעל פה אם התובע הסכים לכך. (ו) (1) בית המשפט ייתן לנפגע העבירה זכות להביע את עמדתו לפי סעיף 50ב(ג) לפקודת הראיות, באופן סביר בנסיבות העניין ובכלל זה בהתחשב בהיות החשוד במעצר, בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת, על פי בחירתו של נפגע העבירה וככל שהוא מעוניין בכך; בית המשפט ייתן גם לבעל מקצוע הזדמנות להביע את עמדתו כאמור, אם נפגע העבירה ביקש זאת, ולעניין נפגע עבירה קטין-גם אם לא ביקש זאת, ובלבד שהקטין והורהו או אפוטרופסו הסכימו לכך.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

סעיף: 59א. החלטה שלא לחקור בעבירות מין או אלימות כלפי בן זוג

59א. (א) בסעיף זה – "בן זוג" – מי שמקיים או שקיים מערכת יחסים זוגית; "המרכז" – המרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה שברשות המקומית שבה הוגשה התלונה, ואם לא היה ברשות המקומית מרכז כאמור – המחלקה לשירותים חברתיים שברשות המקומית האמורה; "המתלונן" – בן הזוג המתלונן; "עבירת מין או אלימות" – עבירה מסוג עוון לפי סעיפים 192, 334, 336 שלא בנסיבות מחמירות, 337, 346(ב), 347(א1), 348(ג) ו-(ה), 376, 377 שלא בנסיבות מחמירות, 379, 380 ו-381(א), לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) בקשת המתלונן שלא לחקור עבירת מין או אלימות שביצע כלפיו בן זוגו לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה להחלטה לפי סעיף 59 שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה. (ג) ביקש המתלונן שלא לחקור עבירת מין או אלימות שביצע כלפיו בן זוגו, והבקשה מהווה סיבה מבין הסיבות להחלטה שלא לחקור, יחולו, על אף האמור בסעיף 59, ההוראות האלה: (1) ההחלטה שלא לחקור תהיה באישור קצין משטרה המכהן כקצין אגף חקירות מרחבי (בסעיף זה – קצין אגף חקירות מרחבי); (2) בטרם יקבל קצין כאמור בסעיף 59 החלטה שלא לחקור או בטרם יאשר קצין אגף חקירות מרחבי את ההחלטה רשאי כל אחד מהם להפנות את המתלונן, בן זוגו או שניהם, בהסכמתו של כל אחד מהם, לפי הענין, למרכז; (3) פנה המתלונן או בן זוגו, או פנו שניהם למרכז, יעביר המרכז דיווח לקצין המשטרה שהפנה אותם למרכז; הדיווח יתייחס למסוכנות בן זוגו של המתלונן כלפי המתלונן, ויתבסס על המידע שבידי המרכז; (4) לא פנו הן המתלונן והן בן זוגו למרכז, יחליט קצין המשטרה כאמור בפסקה (2) בענין פתיחה בחקירה גם בלא דיווח כאמור בפסקה (3); (5) קצין המשטרה שהפנה מתלונן או בן זוגו או שניהם למרכז כאמור בפסקה (2), יודיע למרכז על ההפניה של כל אחד שהסכים שפרטיו האישיים יימסרו למרכז, לצורך מעקב אם פנה אחד מהם או פנו שניהם למרכז, ואם להמתין לדיווח כאמור בפסקה (3) לפני מתן ההחלטה; (6) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויות קצין משטרה או קצין אגף חקירות מרחבי, להחליט לפי סעיף 59.

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971

סעיף: 12א. הליך חלופי

12א. (א) בסעיף זה-"הליך חלופי"-הליך חלופי להליך פלילי או לחלקו, שנקבע בנוהל, אשר מתנהל שלא בפני בית משפט בהשתתפות נפגע עבירה או שלא בהשתתפותו-אם נתן את הסכמתו לקיום ההליך בלעדיו, ומטרתו, בין היתר, להביא לפעולה שתבטא את קבלת האחריות של הקטין למעשה הפלילי, לרבות באמצעות תיקון כלפי נפגע העבירה, הקהילה או החברה; "נוהל"-נוהל שנקבע לפי הוראות סעיף קטן (ד). "תובע"-כל אחד מאלה: (1) פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוסמך לפי סעיף 62(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפי העניין; (2) תובע שהוא קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי שהוא הסמיך לעניין זה; (ב) קצין מבחן שקיבל הודעה כי נתגלה בחקירה פלילית שקיים יסוד לה עמיד לדין קטין, כאמור בסעיף 12(א), יבדוק אם להפנות את הקטין להליך חלופי בהתאם לתנאי הסף המפורטים בנוהל, ויעביר את תוצאות בדיקתו לקצין המוסמך או לתובע; מצא הקצין המוסמך או התובע כי ניתן להפנות את הקטין להליך חלופי, יודיע לקצין המבחן, וקצין המבחן יהיה רשאי להפנות את הקטין להליך כאמור שיתנהל בהתאם להוראות הנוהל, ובלבד שהתקיימו כל אלה: (1) הקטין הסכים בכתב להשתתף בהליך החלופי, לאחר שקצין המבחן מסר לו את המידע הדרוש בדבר מהות ההליך, לרבות משמעות הסכמתו להשתתף בהליך וההשלכות הצפויות מההליך על מצבו המשפטי, בשפה ובאופן המובנים לו בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו; (2) הקטין

לא נמצאו עורכי דין בתחום הפלילי.

ראשי

תחומים

איזורים

עירוני

המלצות

בניית אתרים  וקידום אתרים

כל הזכויות שמורות ©

תפריט נגישות

יש לכם שאלה?

073-758600

מלאו פרטים ונחזור אליכם